מהפכות

 

ברלין, סתיו 2007.

 

מזג האוויר מתהפך כאן בבת אחת. שבוע שעבר עוד חיפשנו באונטר דן לינדן מקום מוצל לקפה הפוך ולמחרת כבר הפנינו פנינו לשמש דוהה מנסים להפוך את הצינה שבאוויר לחמימות עור מסוימת. סתיו אמתי. סתיו כאן זה בערך כמו חורף בירושלים. מאפיר ומקריר. ההיסטוריה מראה שהסתיו הוא גם הזמן הנאות ביותר למהפכות. הבעסה שבחיים מתחזקת ויזואלית בסתיו עם חיוורון האור, והקרירות העוקצנית בזרועות גורמת לרצון לעשות משהו, להזיז דברים. העונה הזו, הסתיו, מדברת ישירות אל לב המהפכנים, בלי תיווך. כמו פטיש אויר בחזה. ישר אל הלב, אם יש להם לב.. קומו אחים הפכו משהו..

הסתיו הוא גם הזמן שנקבע לתערוכת האלקטרוניקה הבידורית המתקיימת (כעת) מידי שנה בברלין. הקרירות העכשווית, הימים המתקצרים והחורף הקרב מושכים את כל המי ומי שבענף וגרורותיו. איך שהו נצטרך הרי להעביר את החורף הקרוב..

הרבה מהפכות פרצו בסתיו וגם הרבה מהפכות הוכרזו בתערוכה שבברלין. מהפכות צבע, מהפכות רזולוציה, מהפכות התקשרות ומה לא.. ואחרי התערוכות והמהפכות נשארנו אנחנו, אובדי עצות, באונטר דן לינדן, שותים קפה הפוך שהיום קוראים לו קפוצינו..

 

ענקי האלקטרוניקה מציגים את מרכולתם, והיום אלקטרוניקה היא מושג רחב. האלקטרוניקה נמצאת בכל: מוזיקה, טלוויזיה, תקשורת פרטית, תקשורת המונים, בכל תחום שאפשר בכלל לחשוב עליו. וכולם מיוצגים לתפארת בתערוכה. הרבה עיצוב, הרבה שאו, הרבה תאורה מתוחכמת, הרבה חיוכים והרבה חליפות ועניבות בקוליסות שמסביב ובניהן. כל העולם במה וכל העולם קוליסות. קוליסות למה? במה למה? אבל סך הכל, הכל מאורגן למופת והמציגים הופכים עולמות למצוא את הלקוחות הפוטנציאלים שיהפכו את הפוטנציאל למעשה, ויהפכו את כיסיהם אל קופת הקונצרן. כפי שזה בכל תעשייה שמכבדת את עצמה וכפי שזה בכל מהפכה שמכבדת את עצמה.

 

ליפני שנתיים, באולם ענק, הציגו סוני את שלהם בתוך מין לבירינת של צעיפים שחורים שירדו מהתקרה. ללא כניסה וללא יציאה. ללא התחלה וללא סוף. המבקר ניכנס אל עולם קסום שבו כתלושה מהמציאות הוצגה הווירטואליה, ואיבד דרכו שם. היום הציגה סוני מסדרון, צנוע יגידו חלק וסתמי יגידו המלעיזים, שבצידו, בנישות בגוונים כהים, הוצגו הפריטים. מסדרון קצר שכולו סוני, מסדרון שמתחיל באולם של מתחרה אחד וניגמר באולם של מתחרה אחר.. בהתחלת כל סוני יש מתחרה, ובסוף כל סוני יש מתחרה.. האם סוני מכירה סוף סוף בגבולותיה? או מנסה להכהות את חושינו?

בקוקוריקולום ויטה של סוני מכריז הגבר על הרבה מהפכות. מהפכות אלקטרוניות. לפני עשרים וחמש שנים, באיחוד דעות חד פעמי עם המתחרה פיליפס, הפכו לנו את עולם המוזיקה (לטענתם) והציגו את התקליטור. מהפכנים תמיד מבטיחים. וגם הם, אנשי סוני ואנשי פיליפס, הבטיחו.. והשאר זה היסטוריה… והיום אנחנו מחפשים תקליטים…

 

פיליפס מציגה בפאר רב מסכים עם תאורה אחורית משתנה. מין תחמון כזה שתחשוב שאתה רואה טוב.. בהתחלה היה שחור לבן ואז עשו מהפכה ונהיה צבע. כאילו קודם, ליפני המהפכה לא ידענו שהעץ הוא ירוק. היום, העץ הירוק במרקע של פיליפס צובע בירוק את הקיר שלצידו, וים שליד בפינה, צובע את השוליים בכחול מרצד. הים הוא עמוק, העץ הוא ירוק והאדם שר שירים כי העץ במסך של פיליפס מטיל צל ירוק על הקיר.

היום הם בפיליפס לא ממש צ'ילבה עם סוני אבל גם לא לגמרי בשולם. ככה משהו באמצע.. אנמי.. לא חלב ולא בשר. האם גם הם עייפים מהמהפכות?


כניראה שאלה הבודהיסטים היחידים שביקרו בתערוכה…

מהפכן טוב הוא מהפכן שמצטלם טוב! את זה ידע צה גוורה ואת זה יודעת גם ניקון שהציגה גם היא בתערוכה, ומייצרת עבורנו מצלמות מהפכניות. המצלמה של ניקון או של סוני?… מה זה חשוב.. מצלמת רק כשיעלה חיוך על פניך. אין חיוך, אין תמונה..

ואם לא בא לך לחייך? יכריחו אותך במכות עד שתחייך מתוך כאב ורק כדי לא לבכות. ואז יבא הצילום הגואל. עם קליק וירטואלי.

מהפכה.

מהפכה ומהפכות בהם האדם הופך לאט לאט לצמח..

 

סוני, אגב, היא היא חברת האלקטרוניקה הידועה, שבנתה לאיש עם אקדח הזהב מערכת סאונד מדהימה, חלום חייו של כל אוהב חיים, וג'יימס בונד הרשע הרס אותה בשם אידאלים שחוקים, איזה כאב לב… אותה סוני מייצרת היום גם מצלמות..

כדי שאחרים יצלמו בהם מהפכנים?

כן, גם ניקון זה מצלמות.. וגם סוני זה מצלמות..

איזה בלגן.. הכל מישמש..

 

חזותיות התערוכה מהממת כמעט בכל פינה. הרבה השקעה בעיצוב הסטנדים. חללים דמויי מנהרות זמן חלליות שואבים אל קרבם את ההמונים הבשלים למהפכות. הנבחרים, הטובים שבעם, הראויים לכך כמו חמאה שרוככה, מוכנה למריחה. ומורחים להם את שירצו, את שיאהבו, את שירכשו. ומנגד חללים שחורים בהם סוגדים המהופכים כבר, הוותיקים, לאליליהם.

יש עשרה סוגים של אנשים בעולם אלה שמשחקים במשחקי מחשב ואני.

מימין משחקים בטניס וירטואלי ומשמאל נוהגים במכונית מרוץ במקום. לא צריך יותר להחליף פלאגים ולא צריך גם להתקלח אחרי המשחק. עוד שתי הנאות מהחיים נמחקו במהפכה שקטה.

 

ליפני מלן שנים, אולי שלושים שנים יצא לי לעבוד בסיני כשסיני הייתה עוד חלק בלתי ניפרד. כל הסיטואציה הייתה סוראליסטית לחלוטין. סיני התרוקנה. לישראלים היה כבר אסור לנוע בשטחה והמקומיים נאלצו לסור לחוף הים להחליף את תעודות הזהות מפורמט של כובש אחד לפורמט של כובש אחר. סיני הייתה ריקה מאנשים. רק אנחנו, מקפצים בג'יפ בודד עם עגלה נגררת בן סלעים, הרים ואבנים, לאחר שהמקומיים גנבו לנו את הג'יפ השני.

דחוסים בג'יפ, הרכב מביא קפיצה לאוויר, נוחת על סלע ומדומם את עצמו בוואדי צר ללא שם אי שם בין הרי הגרניט. כולנו זאבי ג'יפים ותיקים שמתקנים פנצ'רים עם מסטיק וסותמים חורים בראדיאטורים עם מלט, התיישבות הג'יפ לא הרשימה אותנו במיוחד, וגם אחר כך כשהוא סרב בעקשנות להראות סימני חיים נשארנו אדישים. אנו בלב המדבר, ישוב אין מאות קילומטרים מסביב ואיש לא מכיר את התוואי שבחרנו.. בקיצור, הדלקנו מדורה והכנו ארוחת ערב כאילו המחר אנו קיים.

בלילה אני קם להשתין. ערום לגמרי אני עובר את שרידי המדורה המרמצים, אל החושך כשלפתע, באור הכוכבים המדהים שבמדבר אני רואה מולי אדם מזוקן שפניו דומים לפני משה מהפסל של מיכלאנג'לו אבל עם גוף גרום ומעוות כמו ציור של פיקאסו. החסרתי פעימה.

הזקן פותח את פיו ומצייץ: של נעליך מעל רגליך.

המחשבה הראשונה שעלתה בראשי לאחר שהחסרתי פעימה נוספת היא, שהמקומי אחרי שכבר גנב לנו את הג'יפ, רוצה עכשיו לגנוב ממני את הדבר האחרון והיחידי שנישאר לגופי. את הנעלים. אני מביט מטה ורואה את הבוהן מבצבצת מחור שבפלדיום שלתוכם דחפתי את רגלי ומבין ששום אדם בעולם, אבל באמת שום אדם, לא ירצה לגנוב כזה מן דבר.

המחשבה השנייה הייתה מצלמה נסתרת, וגם אפשרות זו ביטלתי חיש.. מדבר, אמצע הכלום.. לא יכול להיות..

אני פונה אל הקשיש בנימוס: סליחה?

הוא: של נעליך מעל רגליך!

אני: ההא?

הוא: של נעליך מעל רגליך.. בחרנו בך להנהיג את המהפכה המונותאיסטית.

אני: מה זה?

הוא: נבחרת להנהיג את המהפכה המונותאיסטית..

אני: מה מהפכה מונותאיסטית? מה קרה לך? אנחנו עכשיו בשיא המהפכה הקפיטליסטית..

הוא:קפי מה?

אני: קפיטליסטית.. אתה יודע מה זה.. זה כשלוקחים כסף מהעניים ונותנים לעשירים..

הוא: אהה! בדיוק את זה החלטנו לתקן ואתה צריך להנהיג את המהפכה.. קודם אצל העברים ואחר כך יבואו גם הכנענים היבוסים והכשדים וכולם…

אני: מה כנענים יבוסים.. עיוני, ניראה לי שהתבלבלת רציני..

הוא: מה סתומרת התבלבלתי? אתה לא משה רבנו?

אני: אני?! מה פתאום, אני בקושי רמקול טויטר מדבקה של פירלס.

הוא: איך טעיתי? אמרו לי מדבר סיני.. סנה בוער.. (מצביע על המדורה הדועכת) ואחד מכוער כזה.. (מצביע בהיסח הדעת עלי)

אני: תודה על המחמאה אבל טעית בכמה אלפי שנים. אנחנו עכשיו 1981…

הוא: 1981!! ואללה איזו טעות.. טוב תיסלח לי…

 

מהפכות הן תמיד הכי הגדולות בעולם.

אם מתייחסים רק לאידאולוגיה הסטרילית, ומתעלמים מהפולחן, דת והמונותאיזם הרי משה רבנו היה מהפכן מהגדולים. אבל מה בעצם הוא הצליח לשנות? כלום! המנוע של העולם היום שונה במשהו מהמנוע ליפני ארבעת אלפים שנים? יש פירות אמתיים למהפכה?

מיכלאנג'לו היה גם מהפכן מדהים. אבל איזה אחוז מהמיליארדים שחיים היום מכיר בכלל מי הוא? מי מבין בכלל את המהפכניות? יש בכלל טעם למהפכות?

מהפכות ומהפכנים מציגים את עצמם תמיד הרבה הרבה יותר ממה שהם באמת. כל שינוי חסר מהות ואנמי מוצג כמהפכה שתשנה את הבנתנו, התנהגותנו, רצונותינו וכו' בעולם העתידי… כך המהפכות הגדולות שבספרי ההיסטוריה וכך גם כל המהפכות למיניהן שמצגים בתערוכה כאן. גדול מוכר טוב יותר. וזו הרי המטרה..

 

הזקן הופך פניו ומתרחק אל החושך.

אני: הי, פעם הבאה שאתה בא ככה בהפתעה באמצע המדבר תסתיר את עצמך מאחורי איזה שיח.. זה מפחיד לאללה כשמישהו קופץ ככה אל מול העניים..

 

תקשורת.

קומוניקציה.

אחת ממילות המפתח של התערוכה. פעם בעברית ופעם בלע"ז. כמעט כל מה שהוצג כאן קשור במילה הזו, וכמעט כל מה שהוצג כאן אונס את המילה הזו לצרכיו.

עם כל הסלולריות, האס אמ אסים, האי מיילים, האינטרנט, הלוויינים וכל שאר ירקות וירטואליים, הדברים שאמורים להטיב עם התקשורת בנינו, אז בנינו, מעולם לא היה הבנאדם בודד יותר מאשר היום. ובנינו, מה שמיחד את זמננו זה העדר התקשורת.

ובנינו, דבר נוסף, מעולם לא היה האדם אבוד יותר מאשר היום.

וזאת למרות ואולי בגלל אותם מכשירי ניווט שמבטיחים לך מכל עבר להוביל אותך בבטחה לכל יעד שתחפץ. יעד שהוא בעצם מה ש"הם" חפצים עבורך. בעזרת המכשירים החדשים תמיד תדע היכן אתה והאינפורמציה הרבה המצורפת, תמיד תציג לך את היעד אליו תכמה. כאילו כל ההוויה האנושית היא קואורדינטות במפה וירטואלית בלב עקר של מכונה דבילית. לזה רצינו להגיע?

 

השכחה היא אויב המהפכה. זאת אומרת שאם היום יש מהפכה ומחר ישכחו את מה שהיה אתמול, הרי המהפכה משולה ללא כלום. המהפכנים יודעים זאת וגם חברות האלקטרוניקה שמגדירות את פעולתם כמהפכנית יודעות זאת ולכן תדאגנה להזכיר את העבר העגמומי שכולנו חיינו בו טרם מהפכה. במקרה שהעבר במקרה לא היה ממש עגמומי הרי תתוקן ההיסטוריה.

פעם היה כל כך נורא ללכת באמצעות שתי הרגליים המסכנות שלנו שסוחבות את כל משקל גופנו אל הקולנוע, למגרש המשחקים, ליער או לנחל. היום הכל בא אליך הביתה ואפילו עד המיטה, ובזמן שחסכת, וטיים איז מני, תוכל לעשות ככול העולה ברוחך. רק תהיה הגיוני ואל תלך למעין.. קר בדרך ויש שודדים בכל מקום…

פעם היה כל כך נורא לשבת כל המשפחה מול טלוויזיה שחור לבן וליראות ארצי בנקר. היום איזה סבבה, כל אחד בחדר אחר מחובר למסרים שהשד יודע מה הם ויונק את הסמים הוירטואלים שלו. זה ששכחת כמה ילדים יש לך זה דבר טבעי שחייב לבוא במצב מתקדם שכזה. מרגיעים הרופאים.

 

אם השכחה היא אויב המהפכה הרי הנוסטלגיה היא גיס חמישי לה. אז או שמשמידים או שמגיסים. אחרי שחיסלנו את התקליטים התברר שנותרו מספר מבצרים שעדין לא נפלו. ניראה גם שלא יפלו. אז נגייס אותם לשורותינו ונציג באולם המערכת היקרה ביותר בעולם את אחת מספינות הדגל של הפטפונים. לא פטפון, מבצר שהוא פטפון! סטיטמנט של קליראאודיו. התקליט מסתובב במהירות נוסטלגית של שלושים ושלוש ושליש בתוך מצודה טכנולוגית מתקדמת. זמר שר וקהל נעלם עונה לו כאילו היה באולם אפילו ששתקנו.

 

חופש. מהפכנים אוהבים את המילה הזו. חופש. תמיד מבטיחים חופש לאנשים. גם המהפכנים הצרפתים וגם המחדשים באלקטרוניקה הבטיחו ומבטיחים את מילת המפתח. חופש. ובעצם מתכוונים למעבר משיעבוד אחד לשעבוד אחר.

מערכות האלקטרוניקה היום נותנות לאדם את החופש לרצות, את החופש להחליט, את החופש לבחור בין עשרות קידודים שונים, בין דחיסות שונות, בין פורמטים, בין רזולוציות, בין שיטות שידור ושיטות קליטה ובין עוד מיליון דברים ופרטים שאף אחד לא רוצה ואיש לא צריך.. אבל העיקר זה שיש לנו חופש.. ועוד חופש להחליט!

 

שלא תחשבו שמהפכות והכמיהה לחופש זה עניין של גברים. גם לנשים מאבקים שהקדמה הביאה בעזרתם הרבה חופש.

אתה יושב בקולנוע. הסרט גודזילה נגד טרזן ושבעת המופלאים. המתח בשיאו. הקהל לועס את אצבעותיו אחרי שכסוס הציפורניים לא השביע. ירון זהבי עומד להרוג את המפלצת כשלפתע שווארצנאגר שמת קודם, מגיח מן האפלה, בידו הענקית מרגמה חשמלית עם ראש נפץ הידרופלוטוניומי, מכוון אל ירון זהבי ועומד לסחוט את ההדק.. תמר שהיא כבר זקנה מקומטת מכל הצרות שעשה לה ירון זהבי, קופצת כמו פנתרה צעירה לתפוס את שווארצנאגר בתפיסת נלסון.. ו… מה יהיה? המתח שביר יותר מהממברנה ברמקולים של מרטין… האוויר דחוס יותר מהפלזמה שבפלזמה.. השקט שקט יותר מהשקט אחרי שהפלזמה נופלת מהקיר על הממברנה…

ולפתע..

כאילו משום מקום וללא התראה, הגוזל שלידך פותח מקור דק ואומר אליך בשקט מלמטה, כך שכל האולם ישמע:

קוקי, קיבלתי, ושכחתי לקנות…

הלך הסרט, הלך המתח הכל היתחרבש…

הדודה הגרמנית הממציאה הבטיחה לאישה מהפכה! חופש! שבירת גבולות ומסגרות.. ומה קיבלנו?

האמת, בטח לא חופש. פשוט שעבוד אחר. פעם היה זה שעבוד לתחבושת והיום שיעבוד לטמפון.. יש ההבדל? ואיפה החופש?

מכל עבר אתה שומע פתאום בדולבי סוראונד רעשי פתיחה, קליקים של סוגרי תיקים, רשרוש צלופנים, ואז במכה אחת יורד עליך מבול לבן, היי דפנישן, של טמפונים מכל עבר.. כי תדעו לכם אחת מתופעות הלוואי של המהפכה היא הרגשת החברותא. הסולידריות, אחים לנשק, אחיות למאבק, כולנו באותה סירה, ואין כמונו. בוגרי המהפכה הפלזמטית הם כמובן עלית העם וגם בוגרי המהפכה הסלולרית הם כאלו.. וגם כל יוצאי המהפכות לסוגיהם…

כל החידושים הזוהרים שמסביב כאן בתערוכה מבטיחים הרבה חופש. חופש ופנאי, ופנאי לחופש, וחופש לפנאי, אבל האמת היא שמעולם לא היה הבנאדם יותר משועבד מאשר היום.

 

 

האולם של חרמן הדרקוני גורף סופרלטיבים. בעוד מנהרת ענק מציג הקונצרן את מיטבו. בחדרים מרווחים ניתן על כורסאות נוחות להקשיב לספינת הדגל של ג'י בי אל מדגימה כיצד צריך הדיסק שבמרק לוינסון להישמע. קשה להיפרד מהכורסה אבל אני משכנע את עצמי שכך לא מתחילים מהפכה אלא נכנסים לאפטיה.. בחוץ מתחת לרקיע מלאכותי, במסלולים מעוצבים להפליא, מוצגים המוצגים על מצעים רכים. דיילות חן מנסות לא למשוך את תשומת הלב בהצלחה מפוקפקת. חולף על פני אחת וחושב על המהפכה במעי שתהיה אם לאחר שאהפוך פני אליה תהפוך היא פניה אלי.. והיא הופכת..

דף בפרוספקט שבידה, החיוך הקנוי שבפניה רחב כמיקודם. הבטחת שווא. השליה כמו כל מה שמסביב. המערכת היקרה בעולם, הפלזמה הגדולה בעולם, האיש המהיר בעולם.. הסלולרי הקל בעולם.. הכל הבטחות יחסיות שמחר יבואו ממלאי מקומן. הנקודה היא אבל בעצם, עצם ההבטחה. ההבטחה היא המסר. כל השאר לא חשוב. לא חשוב מה מבטיחים וגם איש לא מצפה שיקוים משהו.. אולי רק המבטיחים מצפים שהמובטחים יקיימו בעבור המבטיחים את ההבטחות שנתנו המבטיחים למובטחים..

כמו מנהיגי המהפכה הציונית שעד היום מצפים מכם שתקיימו בעצמכם את מה שהם הבטיחו לכם ליפני מעל למאה שנים… וואלה עולם מוזר.

 

התערוכה ענקית ואפילו יום שלם לא יספיק כדי לראות או לעכל את מרב המוצגים. לאחר כעשר שעות הרגליים כואבות, העניים ממצמצות והראש סחרחר. כבר לא ברור מי נגד מי ואיזה מהפכה היא הבאה בתור. היי דפינשן? סופר היי דפנישן? היפר סופר הי דפנישן? קונטרא היפר סופר היי דפנישן, או אולי תלת ממד? או ארבע?..

מתוך האובך החושי אני רואה בקצה האולם הגדול, רחוק על התקרה, את מר מנחם פיליפס צף, חובר למר גרשון סוני, למעלה מביטים, כמו שני אלים יווניים, עלי כאן למטה, ברחמים, קורצים אחד לשני. גרשון מחייך אלי ואומר: רמקול (זה אני), אתה שריד אחרון לדינוזאורים.. תתעורר כבר, עזוב את הנוסטלגיה ותתקדם איתנו..

אני מביט מעלה בחשש ואומר: דינוזאור בטח שלא.. אולי חרק מעוך..

מנחם פיליפס דוחק מרפק לבטנו של גרשון סוני ואומר לו: עזוב גרשי, הרמקול הזה הוא עניין אבוד.. אין מה לטרוח עליו. חבל על זמננו. הוא ממילא חסר חשיבות ולא מסוכן.. גזע ניכחד.. או כמו שהוא אמר, חרק מעוך..

אני מרחיב חזה צנום ואומר בכעס מה: חרק מעוך! אבל אל תישכחו שהמדע טוען שהחרקים ישלטו בעולם עוד הרבה אחרי שהאדם יעלם!

ברוך נוקיה מצטרף שם למעלה צוחק לי ואומר: מדע? זה אותו מדע שאמר בשנות השבעים שהעולם מתקרר והיום טוען שהעולם מתחמם? חה חה.. זה אותו מדע שלא שומע הבדלים בן מגברים? חה חה.. שמעת שכבר ארבעים אחוז מהדבורים באמריקה נעלמו? באמת אתה מאמין שחרק אחד יישאר לרפואה בעולם הזה אחרי שנגמור את כל המהפכות שלנו..

מנחם פיליפס מוסיף שמן למדורה שמעולם לא הייתה כדי לגבור בקרב שמעולם לא יכול היה להתחיל:

תרד כבר מהקטע הזה של הנסיך הקטן. כבר שבעים שנה שהוא נסיך.. אתה לא תופס שיש כאן משהו פגום? איך זה שהוא לא נהיה למלך? שבעים שנה כבר, זה חולני! וזה שהוא קטן? ועוד כל כך הרבה זמן? ברור שהוא כישלון טוטלי.. אתה צריך ללכת אחרי הגדולים, אחרי החזקים! הנסיך הקטן מעצם הגדרתו לא יהיה הצלחה לעולם! יותר מזה, הנסיך הקטן הוא מהות הכישלון!

 

מתרחק מהם, מוכה, אני מזהה צפיפות מסוימת בשולי אחד האולמות. הייתי אפילו אומר שפינה זו היא הצפופה ביותר שראיתי עד עתה. מחלקים שם פלזמות בחינם?? אני מתקדם ומנסה להגביה את עצמי עוד יותר ממה שהטבע אפשר לי, עוקף מימין בלי לאותת ומגיע כמעט עד הדוכן שסביבו בערנות מופגנת ובעניין חי עוקב ציבור בשר ודם, בהנאה אמיתית, חושית שורשית, אחרי דבריו ופעולתו של שף שעומד במרכז מטבח מודרני, מסביר ומדגים כיצד יש לבשל תבשיל מסוים.. הדוכן של מילה הגרמנית…

אני מחייך ונסוג. אופטימי. לא הכל אבוד. כל העולם במה וכל העולם קוליסות?… אני צוחק.. ועדיין אוכל אמיתי, אפילו פשוט, שווה יותר מכל הוירטואליה שבעולם…

"כל העולם במיה", וכל העולם כוסה מחשי!!…

 

חן חן על תשומת הלב.

 

.

תגובה אחת על הפוסט “מהפכות