הצערת כוונות לרגל פתיחת אתר אישי ברשימות
תודה.
כולי תיקווה שרבים ימצאו כאן עונג ואם אין יוהרה בכך, מקווה אני גם שכתיבתי לא תציק לאיש.
אנשים מעניקים חשיבות יתר למטרות שבחיים. אין בכך רע כשלעצמו, אך כשלעתים צועד זה יד ביד עם הזנחת הכוונות יש בזה מן הפספוס.
אם נשאל את האם תרזה ומנגד את דון חואן מהי מטרתם בחיים אפשר ויענו שניהם: אהבה.
אהבה!
תשובה אחת, מילה אחת בודדת, ומרחק קוסמי בכוונות.
יהיה זה מועיל, לעניות דעתי, אם את מרכז הכובד בהתייחסותנו לחיים, נעביר מן המטרה דווקא אל הכוונות. הכוונות הן ההבדל המכריע בין תפיסתה של האם תרזה לזו של דון חואן. כוונת האם תרזה היא במהותה ובסוגה שונה מהכוונת שבה ישתמש דון חואן. כוונות יש, כפי שידוע, מסוגים שונים. יש כוונות כתפיים, כוונות טלסקופיות, כוונות צינור ואפילו כוונות המאפשרות ראיה וכיוון בלילה. כל כוונת תמצא את שימושה בהתאם לצרכים, לנסיבות, למטרה ולתנאי הסביבה. בכוונת צינור נשתמש כשהסביבה רועשת מידי בחזותה, מושכת את תשומת ליבנו ופוגעת בריכוז. כוונות כתפיים מיועדות לפעולה מהירה, וכוונת ראית לילה תהיה הצלתנו כשתנאי התאורה לקויים.
לא אסתיר! אהיה כן עמכם! כל הכוונות שברשותי הנן מודלים ישנים. כבר בתחילת שנות השישים, עת רכשתיהן, היו אלו דגמים שאבד עליהם הקלח. דגמים שרק בשוק היד השנייה ניתן היה למוצאם וגם זאת בפינותיו המוצנעות יותר. (גם אם אלו שברשותי יד שנייה בוודאי שלא היו.. אולי שמינית.. אולי יותר..)
והנה הגיע האתר הזה!
עולם המחר. האופטיקה היא אלקטרונית. הביולוגיה וירטואלית. הזיעה יבשה והנפש- אסופת אלקטרונים בסדר צבאי, טסה במהירות האור בכבלי מתכת עקרים… עולם העתיד.
מבוכה.
בושה.
היציג קבצן בלותו מרצון?
היחשוף אביון בלוייו ברבים?
והפתרון?
האם הפתרון היחיד העומד בפני הוא, ככותרת מאמר זה, להצעיר את כוונותיי? לקרצף להבריק? לשפץ או אולי חלילה להחליף? ישן בחדש? זקן במודרני? עתיק בצעיר? להתאים את כוונותיי לעולם המודרני? כוונותיי שגדלתי עימם.. שגדלו עימי… לזרוק כנגד חדש? ועוד כנגד וירטואליות כאלו?
אומרים "אין יורקים לבאר ששתינו ממנה". מתכוונים בדרך כלל לשתי נקודות מבט. האחת, אין אנו יורקים מתוך מחשבה לעתיד, מתוך המחשבה שאולי עוד נזדקק לבאר. השנייה, איננו יורקים מתוך הכרת תודה לשרותיה. אני איני יורק לבאר-אך כי אוהב אני את המים.
אז, הצערת כוונות לרגל פתיחת האתר?
משיטוט בבלוגים כאן ושם, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שרוב מכריע של הנכתב בעולם הווירטואלי נכתב בלשון תלונה, מחאה, כעס או פסימיות. מכיוון שלא עולה בדעתי, אפילו לשנייה, לחרוג בכתביי מהלך רוח זה, ומכיוון שגם אני כועס ומוחה כמעט מדופלם, ראיתי לנכון שיהיה זה מן היפה אולי, שלפחות את המייל הראשון בכל אחד מארבע החלקים, אכתוב בנימה אופטימית, חיובית.. אחר כך אחזור לסורי…
שלכם בצניעות הראויה.
סוף סוף התהפכה, החיפושית. עכשיו תלך לגלגל כדור של חרא.
.
Follow
מזל טוב. בשם האגודה, בטוחני שתמשיך בכיוון החיובי גם בעתיד. לכשאיימת להיות כועס יותר, מתמרמר או מתלונן- התכנסתי בבהילות וניסיתי להיזכר בציטוט, בדל זיכרון, פיסת נימה של טרוניה או כעס שיצאו מגרונך, ניסיתי, חככתי בדעתי, התווכחתי, פירשתי טקסטים ישנים וחיפושי העלו חרס. לכל היותר עומדת האגודה מאחורי יכולתך הנדירה במחוזותינו להעלות בפני המאזינים חיוך יהודי עצוב ומשלים לנוכח מציאות הולכת ומתעוותת. אני תקווה שתמשיך בפועלך להחייאת החיוך היהודי הנכחד ולהפצתו. יו"ר האגודה מרים א
בהצלחה רבה, נשמע מסקרן,
מקסים. מחכה לבאות. בעיקר לחלק ד'. יש שם הרגשה קצת של מציצנות למועדון סגור, וזה כל הקסם
ההתחלה מעניינת ומסקרנת בהחלט.
תישאר נאמן לכוונותיך ומטרותיך כאחת ותכתוב מה שאתה רוצה- לא מה שאתה חושב שמצפים ממך…
חולי יקר,
התחלה מבטיחה ומקסימה. מצפה להמשך.
תודה לכולם על הברכות.
דפנה, הקישור לא עובד אבל הסתדרתי ומצאתי את האתר …
רוני. תודה
טלי, תודה.
עמית. תודה.
.
מי שאובד הוא הכלח, לא הקלח. הקלח זה תירס
מכניסה אותך למועדון הקבועים שלי.
יופי, משמח!
להתראות…