המלצה על תקליטור של מוזיקה קלסית

המלצה על תקליטור של מוזיקה קלסית

מדפדוף, רפרוף וקריאה מעמיקה באתרים השונים, משכה את עיני התופעה, שיש וחברים יקרים נוהגים להמליץ על ספר או סרט שקראו או שעברו תחת ידיהם. מצאתי גם אדונים מצוינים שבאנינות טעם, ובשפה קולחת כותבים, מנתחים או מחווים דעה על תקליטור זה או אחר, הן בתחום המוזיקה הקלה והן בזו הנקראת "קלסית".
מלאכתם יפה בעיני.
מכיוון שאפשר שגם אני, בצניעות הראויה, נמנה עם חובבי המוזיקה, הרי הרהבתי עוז ודימיתי שאוכל, אם הדבר לא למורת רוחכם יהיה, לכתוב מספר מלים, אף אני, על אלבום אחד או שניים שהרחיבו את דעתי. ויצא, שרחבה דעתי בשמיעת המוזיקה ותרחב דעתי גם בכתבי על המוזיקה, ורחבה דעתי שתי פעמים, ויצאתי נישכר פעמים, פעם בשמיעה ופעם בכתיבה.

ברור ונהיר לי שבקרוא הקורא הקפדן שאחד כטיפוסי, הפחות מן הרימה, הרוחץ בביבי השופכין של העולם, נושם  מעשנות חרושת, טובע בביצות הגפרית, שאחד כטיפוסי יהין להעלות על דל שפתיו, או במקרנו זה על בדל מקלדתו, אמירה או התייחסות, ואפילו מזערת, ואפילו שולית, על תקליטור של מוזיקה, הרי ירים זה הקורא גבה, ואז ירים את הכפפה, וירים ידו, וירים קולו, ויזעק: "למה מי אתה??!!"

"למה מי אתה?" שאלה שהיא מן המופלאות מסוגה. שאלה שהיא אחות תאומה לשאלה: "למה מי מת?" שתישאל כירי מכלי אוטומטי מיד לאחר שאיפת האוויר הבאה של הקורא.
"למה מי אתה? "למה מי מת?" שתי שאלות החובקות עולם ומלואו. שתי שאלות המציבות בצורה בהירה עד כאב את תמצית ההוויה האנושית על קרקע קפואה. שתי שאלות שתצעדנה יד ביד כצעדת אדם וחווה מגן העדן החוצה אל הלא נודע שנודע בעוינותו. חווה הנענשת על יכולתה, ואדם הנענש על מעשיו.

"למה מי אתה?" שאלה זו מטילה ספק באדם כנזר הבריאה. באדם כפסגת ההתפתחות האבולוציונית. הנשאל מותקף בחיצים מחטטים ללא רחם, וכמעט ללא כל יכולת הגנה מינימלית. מה הוא המיוחד בך? מהו יתרונך? מהיכן הביטחון שמגיע לך כאדם משהו? מהיכן היוהרה שאכן תשיג משהו? שיקרה לך משהו? או בקיצור: למה מי אתה?
ההתקפה הינה לעומק, היא התקפה על מהות האדם ככזה. על החומר. על בשרו ודמו, על שריריו ומחלפות ראשה, על הביולוגיה שלו, על הגנטיקה, ובראש על הפוטנציאל הכללי הכלוא בפרט האדם. "למה מי אתה?"

בעוונותיי יצא ושאלה זו הופנתה אלי כמעט, ואולי תמיד אך ורק, על ידי בנות המין היפה. יצא ולאחר שנפלתי על בירכיים והצהרתי על אהבתי האין סופית, והצהרתי את אהבתי בת האלמוות, והצהרתי אמוני נצח, התנזרויות ותעניות שונות ומשונות, לאחר שלבי זרם מתוכו מפעפע וכיסה מרבדים מרבדים את הפרקט, לאחר שנשארתי פרוץ שבור חלונות ודלת לפני אהובתי.. הייתה זו, העלמה, מושא כיסופי, היושבת למעלה בוחנת את ציפורני כפות ידיה העשויות בדקדקנות גינקולוגית, פולטת מבין שפתיה הלוהטות מילים קפואות תוך סיבוב אצבעה הענוגה בתאום מושלם עם כף יד בתולית בתנועה ספירלית מעלה:
"למה מי אתה?"
ואני, בירכי כואבות ברצפה, הרצפה כואבת בברכי, מקטין עצמי לגודל של מקק מת, לא מבין את הפן הפילוסופי של השאלה ובהכנעה תוך פזילת עניים זהירה מעלה לוחש: עפר לרגליך..
היא מנגד מבינה מילולית, ומנצלת ביעילות את עמדתה ואת צווארי המתוח, ומנקה בו ביסודיות של רוצח סידרתי צואת כלבים שדבקה בנעלה, כשעקב דק במיליון לירות מחורר את כף ידי הכואבת.
למה מי אני!…

יצא ואת השאלה התאומה: "למה מי מת?" שמעתי, למיטב זיכרוני תמיד, אך מפיות גברים. פקיד השומה כשביקשתי הארכה במועד תשלום, קצין משטרה שצריך היה לצוד עבריין, או בערב קוקטייל כשביקשתי בהכנעה מהמארח שימליץ עלי בפני עלמה שמשכה את עני, משך זה צווארו, ולאחר "למה מי מת?" פתח במבצע כיבוש עצמאי.

אם השאלה "למה מי אתה?" מתייחסת אל הפוטנציאל שבאדם הרי השאלה "למה מי מת?" פונה אל מימוש הפוטנציאל. אל המעשים שעושים את הפרט למה שהוא. מעשיו הוא והאירועים הכללים המשפיעים עליו במילייתו. הפרט כפרט, והפרט כאדם. כלאמר מצד אחד יש לנו את האדם כאידאה ומן הצד האחר את האדם בפועל. מה עשית בחיים? אילו אירועים יכול אתה לזקוף לזכותך? או לקחת להגנתך? או לשים מבטחך בהם? מה קרה בהיסטוריה הקרובה או בעבר הרחוק שקשור אליך ומתוכו שואב אתה סמכות, תקווה או בטחון? או בקיצור: למה מי מת?

בניסיוני הדל והמכווץ מקור, ראיתי שגברות ועלמות חן יגלו עניין וקירבה רוחנית אוהדת יותר אל השאלה שנוגעת בפוטנציאל האדם או הגבר, כלאמר: למה מי אתה? בעוד הגברים, על פי ניסיוני המינימלי, נוהגים יותר למדוד ולשקול ולהשוות את מעשי האדם. הנשים מתעניינות בפוטנציאל והגברים במימושו. הנשים ישאלו "למה מי אתה?" הגברים "למה מי מת?" האישה תעריץ את השרירים הבנויים לתלפיות, הגבר ימדוד כמה בלטות ישברו אלה במכת אגרוף אחת.
האם ניתן להכליל או להסיק מסקנות מסקר פרטי, חסר חשיבות, מצומצם ולא אובייקטיבי זה? האם אהין וארמוז לכלל? כמובן שלא. ניסיוני באנשים נמלי, ואינו ראוי להתייחסות כלשהי מעבר לפליטת פה בנוסח "למה מי אתה?". האם יש כאן רמז לדעתי בנידון? כמובן שלא. דעתי אינה קיימת מעצם הגדרתה. כוחו של החור באינותו. ויש כאן רק פריסה של רעיונות אקראיים כפי שפריסת אורז על השולחן לצורך ניקויו יוצרת דוגמאות גאומטריות חסרות חשיבות שייעלמו מיד.
 
את שתי השאלות הגורליות שלעיל, ממהרים אלו שזמנם אץ, לאחד ולקצר לשאלה טרנסדנטאלית אחת ויחידה: "למה מי??"

ובהקשרנו: למה מי? שאני, פיסת מוך אנונימית בפינת חדר הכביסה הפרוץ בקצה הכפר הנטוש, אכתוב דיברי הגות על יצירות המופת של לב התרבות האנושית?
למה מי אני בכלל? אחד, שלהקיש בתוף מרים אינו יודע. למה מי מת? שאני, שכשלבסוף הקשתי פעם במשולש, זייף זה בטונות של טונים..
מי אני בכלל, בפוטנציאל ובמעשה, בגוף ובפעולות, שאהין לכתוב על מוזיקה?

לדעתי במקרה הזה, אף כי נראה שהשאלות זכו למקומן בכבוד, הרי מקומן מתברר כענן ערפל הנמוג בשמש, שממש אין בו.

אסביר כעת.
את כתיבתי והתייחסותי ליצירה, רואה אני כחלק בלתי נפרד ממצב הצבירה של היצירה.
כאן נדרשים אנו, הקורא, הקוראה ואנוכי, לקומץ של הבחנה דקה.
אנסה לדייק באבחון: אין דרכי כדרך המבקר, אין דרכי כדרך הפוליטיקאי, ואינה דרכי כדרך האומן. דרכי שלי עצמאית היא ואינה תלויה בדבר.

ברשותכם ארחיב נקודה זו.

דרכו של המבקר.
כידוע המבקר הנו יצור הנהנה יותר כאשר אינו נהנה מאשר כאשר הוא נהנה. אין כאן עניין של כישרון מולד או חינוך לדבר. אין כאן גם יתרון או חיסרון. יש כאן אולי עניין של אופי. לא פחות ולא יותר. יש כאלו וזהו.
אני, למזלי…או שלא… נהנה בעיקר כשאני נהנה…

דרכו של הפוליטיקאי.
הפוליטיקאי רואה עצמו כממשיכו של בורא העולם. לדעת הפוליטיקאי העולם ניברא ברוע, מתוך הרוע ואל הרוע, וניברא הוא על ידי הסיטרא אחרא בעצמו. תפקידו של הפוליטיקאי, לפי תורתו, כחלק מתהליך בריאה זה הוא להמשיך את מומנטום הבריאה. למשנתו, הסיטרא ברא את האדם צמא דם, הפוליטיקאי ימשיך את הבריאה, יאריך את זרועו של הבורא, ויעניק לאדם שדות טבח והרג בהם ימצא מקום להשבעת תאוותו. הפוליטיקאי אינו רואה עצמו רק כיד ימינו של הבורא אלא כממשיך דרכו. "היבריס" החובר לטמטום.
לי אין יד ורגל בכאלו מן דברים..

דרכו של האומן.
האומן יאמין בטובו של העולם ויראה את עצמו כמעטרו. לא כשליח האל אלא כשוליה המאייר את הפרחים בקדמת הציור. השוליה הנותן את ידו בשמחה, כעוזר. ביצירתו ייפה האומן בעזרת שיפורים ותיקונים את פאר יצירת האל. וזאת לפי מיטב כישרונו.
טוב, למען האמת, ולגמרי לא למען הצניעות, גם כזה כישרון אין לי.

כלאומר בכתיבת הגיגים על יצירה ששמעתי אין אני רואה עצמי כמבקר ומודד את הנאתי, אין אני רואה עצמי גם כפוליטיקאי, כלאמר רואה עצמי כממשיך אקטיבי של תהליך היצירה, ואין אני רואה עצמי אומן שהתייחסותו היינה במקביל, ביצירה חדשה במהותה.
דרכי היא כנגד אלו הדינמיים, סטטית, כמו נזיר בודהיסטי מול שמש שוקעת.

דרכי רואה את היצירה כשרשרת. למוצרט היו הצלילים בנפשו והוא העבירם (בשלמות במקרה שלו) אל הנייר ואז בא המנצח ובחר את התזמורת שבחרה את האולם ואת הכלים ואז בא מפיק ואז בא מקליט ובאו המיקרופונים ושיעולי הקהל ובונה הכינורות שלא קיבל שכרו והמושבים והיושבים וסרטי ההקלטה מחברה יפנית או כבר סינית ומעבד הקול והחותכים והדוחסים והסדרניות הנאות ומהנדסי הקול ומהנדסי השקט, ובאו כל אלו כולם ויצרו דיסק אותו שמעתי במערכת שתכננו מהנדסים חכמים ובנו אומני עץ ונחושת ועופרת ורמקולים ומגבר ונגן ויועץ אקוסטי והרעש של השכנה הצווחנית וקול הטלוויזיה מהבניין השכן… וכו'… וכו'… וכו', מהומה!
חלק אחד, קטנטן, בכל המהומה הנהדרת הזו הוא המאזין…

אפשר לראות את זה כעץ ששורשיו במחשבתו של המלחין, הגזע היינו היצירה ואני הפחות, הנני אחד מהעלים היבשים התלויים רחוק רחוק מזלזל שחובר לענף שחובר לעוד ענף שמציירים בדים וצמרת זהובה וכולנו זה העץ וכולנו יחדיו מבשרים את הסתיו הקרב. העץ זה כולנו. הגזע, השורש, העלים, הניצנים, הענפים, העצה, הכל זה העץ. והסתיו זו הרגשה…

 

.

9 תגובות על הפוסט “המלצה על תקליטור של מוזיקה קלסית

  1. ניסית שרינק ולא עזר?
    מקסימום,נסה לרדת קצת מהסמים.
    "חוקר מבנים"….
    אתר "רשימות" כבר הופך פשוט לפריק-שואו…

  2. תגיד, אתה מצפה שמישהו באמת יקרא את ההבלים הלא נגמרים האלו? מה הקטע שלך?

  3. יא רבנן, כמה מילים רעות.
    לא מוצא חן בעיניכם? תעברו לבלוג אחר.
    למה לשפוך פה זוהמה? חנטרישים.

  4. האם עגום בעיניך הרעיון שהעלית במקוריות רבה, יש לציין, שהתרומה היחידה האפשרית של האדם לבריאה היא הקישוט (תרומתו של האמן) או שטוב הדבר בעיניך?

  5. יודעת, יודעת שלא נטען, ובכל זאת יעניין אותי לדעת מה רגשותיך כלפי הנחה זו. רגשות זה דבר מעניין אצלנו הבנות

  6. מכיוון שיש הטרדות חוזרות ונשנות של ספמים, אני נאלץ לחסום את האפשרות לצרף תגובה.

    תגובות ענייניות ניתן, כמו תמיד, גם כהודעה פרטית דרך "כתבו אלי" שבראש העמוד, לשלוח אלי.
    תודה וסליחה