על מחקר המבנים


מחקר המבנים, גם אם באובייקטים דוממים עוסק, הרי מטרתו האמתית היא להכיר, ואולי אפילו להבין את האדם הניצב בצילם. מטרתו לשפוך אור הן על האנשים שהביאו לבניית האובייקט, בעלים, יזמים, אדריכלים, פועלי הבניין וכדו, והן על האנשים שחיו בו במהלך שנות חייו, ותרמו במגעם היום יומי אתו לעיצוב דמותו. חוקר המבנים הוא בעצם חוקר היסטוריה המחפש את האמת על עברנו דרך המבנים.
מקורות המידע של ההיסטוריון הם בדרך כלל דוקומנטים, שמהם שואב הוא עדויות או הוכחות למציאות שהייתה. עבור חוקר המבנים חומר כתוב הוא אך כעזר מדרג שני, ויחשב תמיד כרמז לאמת אך לא כהוכחה לה. ההוכחות והאמת נמצאים במבנה עצמו.
מבנה היסטורי הוא כספת של זמן. הזמן מטביע בו את טביעת אצבעותיו שעה שעה. המבנה הוא ספר שנכתב באותיות לא מוכרות, ספר היסטוריה, שמתאר מאורעות ואנשים בצורה אובייקטיבית. תפקידו של חוקר המבנים הוא לנסות ולפצח את הקוד בו מוצפן הספר, לנסות לחשוף את האמת החבויה בו.

 

 

אם נשאל את התייר המזדמן לחורבת לנגנאג אשר בחבל ארץ אלגוי אשר בביירן הגרמנית, מה לפניו, הרי המבין יענה שלפניו חורבה מימי הביניים עם צוהר וכניסה ראשית. הכרזה זו כוללת בחובה מידה מסוימת של אמת אבל גם הרבה "אינטואיציה".
כאשר ניראה, לדוגמה, מיבנה כזה , מוחנו יקלוט אין ספור של "פיקסלים" של אינפורמציה שאותם יעבד ושניתן לפזרן על סקלה שבצידה האחד עובדות ובצידה השני אינטואיציה. הסקלה היא רחבה והומוגנית.

העובדות בתמונה שלמעלה, הן בעצם: שלפננו ערמה של אבנים שבחלקה העליון חור קטן ובתחתון חור גדול. ערמה, חור ועוד חור, אלו הן העובדות (גם את זה ניתן כמובן להפריט, אבל נישאר בכך לצורך הדיון). לקרוא לחור העליון צוהר ולתחתון כניסה ראשית זה כבר במישור של האינטואיציה.

העובדות קשורות להווה. האינטואיציה לעבר. הווה ועבר לא של המבנה, אלה של הצופה במבנה. קיום האבן על אבן בערימה שלפני הצופה הוא בעל משמעות בכך שזה המצב כעת. בהווה. היסטורית האבנים אינה חשובה לעובדה שהם כרגע אחד על השני. האינטואיציה לעומת זאת, קשורה לעברו של הצופה. הוא יקרא לחור צוהר רק משום שבעבר ראה עשרות חורים כאלה שנקראו צהרים. ומנגד, אם נביא בושמן שכל חייו בילה בבקתה בערבות, הרי יגיד הוא שלהר שלפניו יש חור. הוא לא יוכל להכיר את החור כצוהר כי בעולמו המושג חלון לא קיים ולכן אין גם אינטואיציה שתשייך חור לחלון. כלאמר האינטואיציה שלנו מבוססת על הניסיון ואוצר המושגים שלנו שנצברו במהלך חיינו. כלאמר בעבר.

אם אנחנו רושמים (כותבים, מצלמים מציירים וכו'), את העובדות הרי אנחנו עושים "תיעוד". דוקומנטציה. אם אנחנו רושמים (כותבים, מצלמים מציירים וכו') את האינטואיציות שלנו אנחנו עושים אינטרפרטציה.

חוקר המבנים ככל מדען ינסה להבדיל בין הפעולות. ינסה תחילה לאסוף רק את העובדות, תהליך של תיעוד. מתוך התיעוד יעלו שאלות או דברים לא ברורים וחסרים שננסה להסביר ולהשלים בעזרת האינטואיציה. נציב מצד אחד את העובדות שאספנו וליד את  האינטרפרטציה שלנו למהות העובדות. כאן אינה מסתיימת עבודת החוקר. חוקר המבנים ינסה כעת לדחוף בסקלה, את האינטרפרטציות לתחום העובדות. כלאמר להוכיח את האינטרפרטציה שהעלה. הדחיפה הזו תעשה לפי כל המתודות המדעיות המוכרות.
בדוגמה שלעיל, מצד אחד נתעד את ערמת האבנים עם החורים, ומן הצד השני ננסה להוכיח שהאינטואיציה שלנו נכונה ושחורים אלו הם אכן צוהר וכניסה ראשית. מה שבדיעבד התברר רק כחלק מהאמת.

 

אביא דוגמה נוספת מאובייקט זה שתמחיש את כוונתי.
במהלך התיעוד צוירו כמבטים כל האבנים שבאובייקט. דברים שבמציאות מטשטשים עקב ריבוי הפרטים, בציור קופצים לעיניים והם ברורים. בציורי המבטים ניתן היה להבחין ברצועות אופקיות לאורך פנים הקירות באובייקט, בהם ה"היגיון" הפנימי של קיר לא עבד. בחלקם קליפת הקיר הייתה חסרה, בחלקם לא ניתן היה להבחין בקווי המתאר של האבנים ולכן לא צוירו, ובחלקם שרידי הרס היו העדויות היחידות שמצאנו.
העלינו מספר השערות לקיום רצועות אלו אשר התבררו כשגויות.
בניתוח נוסף של השרטוטים נתנו דעתנו, שקו הנחת קורות התקרות השונות של המבנה, שלא שרדו, חותך חלונות ודלתות, כך שרצפות בגובה זה, אינן מאפשרות שימוש בחלונות ובדלתות.
נתונים אלו הם עובדות, והם בצד הסקלה השמאלי. הבדלים בטקסטורת הקיר, קו הנחת קורות התקרה וכו'. האינטואיציה שלנו חיפשה הסברים בכיוונים שונים אשר התבררו כשגויים ולכן נשארו בגדר אינטואיציה לא מוכחת.
בסוף לאחר הרבה חיפושים, עלתה האפשרות שבתקופה מסוימת הונמכו הרצפות בכל המבנה, אולי כדי לאפשר בנית קומה נוספת. דבר זה מסביר את הקווים האופקיים שסותתו לצורך זה, את אי ההתאמה בין הפתחים השונים לבין גובה הרצפות, ועוד מספר פרטים שלא אציין כאן. ההשערה הזו הייתה מצוינת. היא דחפה את המחט בסקלה מצד ימין הרחק אל הצד השמאלי, מהאינטואיציה אל העובדות. אך עדיין חסרה לנו הוכחה חותכת שתציב את המחט ממש בקצה, ממש כעובדה.
הכיוון היה פשוט: אם היינו יכולים למצוא מקום בו הקיר שמר את מצע הקורות בגובהו המקורי, הרי זו היא ההוכחה להשערה שהעלינו.

ו… את זה מצאנו. באחת מפינות המבנה, בעת בנייתו במאה השלוש עשרה, נבנתה נישה שבתחתיתה רץ מצע הקורות. בשלב מאוחר ולפני הנמכת התקרות, נסתמה נישה זו ושמרה בחובה את המצע המקורי. מאוחר יותר הונמכו התקרות ומצע זה נישכח. ממצא זה היה ההוכחה שחיפשנו ושאפשרה לנו בשרשרת טיעונים נוספת ועוד ממצאים, להציג בן השאר את חזותו המקורית של המבנה ואת אופיו. יכולנו להתאים פתחים, חלונות ומרפסות, לתקופות השונות, באופן כזה שמעט מאוד נצטרכנו למילה- ."משערים". הצגנו עובדות.

המבנה, שנבנה בימי הביניים, ושחזותו במיעוט חלונותיו ובעמידתו הבולטת על צוק לצידי נהר האילר, ניראה לנו בצורתו זו מאיים, היה אבל בעצם, מקום ידידותי בטעם הזמנים. מאוחר יותר, בברוק, שופץ המבנה, חרכים נסתמו, נוספו חלונות גדולים ברוח התקופה, מוצבים בסימטריה בכל חזיתות המבנה, באופן שנראה לנו היום כמקום מואר ומאיר פנים. צחוק הגורל הוא שבדיוק אז, במאה השמונה עשרה, היה המבנה בית אסורים בו נכלאה, בין השאר גם אנה שווגלין, האחרונה שהואשמה בגרמניה בכישוף….

 

 

 

 

 

3 תגובות על הפוסט “על מחקר המבנים

  1. אם זה מרתק ואם אין כזה מקצוע בארץ צא לחלק העתיק או הישן של עירך או מקום אחר, קרוב רחוק לא משנה בחר מבנה שב מולו ותחשוב תייסד אתה את המקצוע הזה ולו עבורך בלבד. מאחל אני לך.
    בריאות, אושר, שלוות נפש ושיהיה לך תמיד תמיד רק 99% ממה שאתה רוצה.
    לילה טוב.

  2. שלום חיים ורוני,
    המקצוע בחלקו מעניין מאוד ולפעמים באמת מרתק. עד כמה שידוע לי אין בארץ אנשים שמתמחים במקצוע זה. גם באירופה המצב לא מזהיר, אבל יש פעילות מסויימת בתחום.
    ניראה לי שבארץ רוב העניין בהסטוריה של מבנים הולך לתחום הארכאולוגיה, כך שנשאר פחות מרץ להשקיע במבנים שהם לא בני אלפיים שנים. האמת חבל.
    יש בהחלט מבנים שלא בהכרח ישנים שחשוב לחקור אותם.

    .