מדע בדיוני מעלה רעיונות שמימושם יהא אפשרי, בדרך כלל, עם השתכללות הטכנולוגיה. רובוטים, עיר תת מימית או מסע בחלל מרוחקים מאיתנו רק עקב מגבלה טכנית כל שהיא ומן הסתם יבוא יום וקיומם יהא טבעי כשיחת טלפון, טיסה או טלוויזיה. אחד הנושאים, או הז‘אנרים, האהובים עלי במדע הבדיוני הוא המסע בזמן, ולצערי אין מגבלה טכנית מונעת מאיתנו לממשו, אלא מגבלה רעיונית חמורה! אנסה להמחיש את העניין בדוגמה:
נניח שיש לנו מכונת זמן. נכנסנו ונסענו מספר שנים אחורה. אנחנו במדבר. השמש יוקדת, דיונות בכל עבר. לפתע מפינת הוואדי תוך קידות ותנועות ידיים נמרצות, יוצא ורץ לקראתנו, גבר מזוקן מחייך וקורא:
-ברוכים הבאים! ברוכים הבאים! אנא חסו נא בצל אוהלי,
-שלום אדוני,
-שלום עליכם, וברוכים הבאים,
-מחפשים אנו את אברם,
-אברם זה אני,
-האתה הוא אברם?
-אני ולא אחר!
-אברם מה?
-אברם אבינו,
-האתה הוא אברם אבינו?
-אני ולא אחר!
-האתה הוא אברם אבינו שאשתו שרי?
-אני ולא אחר!
-ושם שפחתה הגר?
לא לא, טועים אתם! לבטח כוונתכם לאברם אבינו האחר שגר בצד השני של הוואדי. התימהוני הלזה שמדבר כל הזמן עם עצמו?
-הוא ולא אחר! אנא הובילנו אליו!
-אין בעיה- אומר אברם אבינו שלפננו באכזבת מה- אתם לא הראשונים.
בדרך לא דרך מגיעים אנו אל אברם אבינו שחיפשנו. לקראתנו יוצא איש זעף.
-כן?
-מקווים אנו שלא פורצים לדלת פתוחה,
-דלת? מה זה דלת?- שואל יושב האוהלים.
-תישמע- אמרנו -זה קצת קשה להסביר… אבל אנחנו באים מהעתיד…
-מה? גם אתם?- מלמל לעצמו אוהב האלוהים.
-תיראה, יבוא יום וצאצאיך יהרגו איש את אחיו! אתה חייב לעשות משהו!-
-הוראות אני מקבל רק מאלוהים. היו שלום!
-אדון אברם, אתה לא מבין, שואה תבוא לעולם מצאצאיך!
-את זה כבר שמעתי,
מקוצר זמן אופים אנו את לחמנו טרם ייחמץ:
-אדון אברם! אסור לך לקחת את הגר לאישה!
-חה חה חה… ואלא משבוע שעבר אמרו לי לגרש את שרי ולקחת דווקא את הגר… חה חה חה…
-אלא משבוע שעבר?
כן היו פה שלושה אנשים, לבושים כמוכם נראים כמוני, והם נתנו לי מרקחת נגד עקרות לשרי… אבל הכד נישבר… החמור שלי טעם מזה… אחר כך מת… הוא היה באמת זקן… היו שלום…- ניפנה מאיתנו מגחך לעצמו -כל יום מגיע מישהו אחר… חה… לא מבינים… חה… אני, רק לאלוהים שומע… ואלוהים יש רק אחד… חה חה…
נותרנו בבדידותנו. הקדימו אותנו, אך במסע בזמן למאחרים לעתים היתרון, ועלינו לנצלו עד תום. לפתע, התקדרו השמיים עבים קודרים, ואפלה ירדה על יקומנו. עד כמה הייתה תדהמתנו רבה תוכלו להבין אם תיזכרו שהיה הדבר בצהריים, באוגוסט, במדבריות עיראק. באופק, תוך מאבק אדירים, ניקרע חור במסך העבים וקרן אור פרצה כחנית, כבציור של בושה, וננעצה בשרידי מגדל בבל שמאחורי הדיונות. לפתע נהיה שקט ואז פתאום ניגן מישהו טוקטה ופוגה של בך בסולם הלא נכון. ואז פתאום התכדר כדור ענן מאחיו שבשמים, הלבין, גלש מטה והתייצב מעל ראשנו.
ותצא בת קול מין הענן ותאמר:
-יה בהמות, מה אתם מתערבים בעניינים לא לכם?-
כמובן שפחד אחזתנו (פחד ולא יראה!) נפלנו כאיש אחד על בירכינו, ולמרות שידענו בדיוק מי זה, שאלנו:
-מי זה?
-אתם יודעים בדיוק מי זה!- הייתה התשובה שלוותה ברעמים וקולות תופים מין הפסטורלית. -ועכשיו אתם לוקחים את הפקלאות וחוזרים למקום ממנו באתם!
מאחר שפסגת מאוויי התגשמה- לפגוש אותו, הפחד הרגעי סר, נעמדתי ואמרתי ללא מורא -תישמע! הזמנים השתנו, ועכשיו במערכת הערכים החדשה שהעולם בנה לעצמו, צר לי אך מקומך ניפקד. אנחנו מנסים לבנות חברה הוגנת המושתתת על ערכי אחווה שלום וחופש. בעיות לאומניות הן מכשול ואת זה נתקן ויהי מה. המוסר שהוכתב למין האנושי באלף השלישי לבריאה לא תופס היום. וחוץ מזה, אדונִי, עם כל הכבוד אליך, זמנך חלף!
-אם יש למישהו בעיה עם הזמן הרי זה לכם- שלח רעם -את הבעיות הלאומניות שלכם תיפתרו עם מערכת הערכים שלכם והמוסר שלכם בזמן שלכם!- באיחור מה הגיע הברק -וזכרו, לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמיים. עת לטעת ועת לעקור נטוע.
-אבל אתה לא חושב שיש לך אחריות למה שיקרה, זאת אומרת למה שקרה?
-ואתם צדים אחריות ברשת פרפרים- ירה דבריו לצלילי סימפונית השעון. לפתע נישמע קולו של בנימינו גיליי באריה המופלאה “אֶ לוצֶבָה לֶ סְטֵלֶה“ מחשבתי התבהרה, הבנתי משהו. נזכרתי בדברים שאמר לי לאונרדו בשיחתנו שבעקבותיה צייר את רישומו המפורסם- אדם כלוא בעיגול וריבוע (מה? באמת חשבתם שהדבר הראשון שעשיתי היה לפגוש את אברם אבינו?) איך אמר את זה לאונרדו בשפתו הוא: “סֶה ריאושירֶמוֹ אָ קוֹסְטְרואירֶה אַלי אָלאֻאוֹמוֹ פוֹרְסֶה ריאושירָ‘ה אָווֹלָרֶה מָ לואי נוֹן דיבֵנְטֶ‘רָה און אָנְגֵ‘לוֹ…“. או בשפתנו אנו: “אם נצייר לאדם כנפיים, הוא אולי יצליח לעוף, אבל זה לא יעשה אותו מלאך…“ ואיך אמר לי אריסטו (נו כמובן…) בצאתנו מהצגת אדיפוס לסופוקלס (אלא מה?) “תאטרון נישגב מקומו בנצח, אדם נישגב מקומו בהווה.“
לפתע רעדה הארץ, חשכו השמים עוד יותר והופלנו על בירכינו עוד יותר. דמדומי האלים לוואגנר נישמע ברקע ואורות לייזר טיילו תזזית ברקיע. מצאנו פתאום את עצמנו בבית האופרה בביירוט. ברנבויים מנצח על הפקה של קופפר. הוחזרנו לזמננו. נזכרתי שפעם איירונסייד משום מה התעוור ואז האיש הרע רצה להרוג אותו, ואז איירונסייד בכיסא גלגלים, עיוור, כיבה את האור וכך הצליח להתגבר על האיש הרע. שאלתי את עצמי: האם העיגול והריבוע הם עיוורון שלנו או של אלוהים? או אולי היה זה מישהו עם מכונה משוכללת משלנו? אם לאדיפוס הייתה מסעדת דגים על החוף האם היה הפי אנד? ומי יותר גיבור, איירונסייד או מקגרט? האמת ראשי סחרחר ושאלות מכבידות עלי. אני באמת לא מהמבינים בזה, ואנא מימכם הניחו לי ליהנות מין האופרה עד סופה… אבל לעזאזל, איך מכבים את האור?…איך מכבים את האור?
Follow
נוסע בזמן שמאחר…. פשוט גאוני. וגם כתוב יפה.
קטע מצוין. נשמע כמו משהו שכדאי לנסות..
😉