על מחקר המבנים. מאמר רביעי.

 

למחקר המבנים חשיבות בשני מישורים. במישור אתי, ובמישור פרקטי.

המישור האתי.

אמרה ידועה של שחקני כדור הרגל היא: "אחרי המשחק זה לפני המשחק". כלאמר מה שהיה לא מעניין. נביט קדימה אל העתיד. הפסדנו במשחק שעבר, לא חשוב, כעת נתקדם הלאה. הצהרה זו חיובית היא אולי, או בונה מוטיבציה חשובה, במשחק כדור הרגל, אך מחוצה לו היא פגם מוסרי. הטענה שהעבר אינו מעניין או אינו חשוב מערערת את בסיס המוסר שלנו.

מה זה העבר? בעצם הכל. לא רק מה שקרה אתמול, גם מה שקרה לפני עשירית שנייה זה כבר עבר. מה שקרה לפני מאית שנייה ואלפית שנייה זה גם עבר. בעצם כל מה שאנחנו שומעים ב"זמן אמת" זה עבר. גלי הקול מתקדמים בחלל וצריכים את זמנם להגיע אלינו. יותר מזה, אפילו כל מה שאנו רואים זה עבר, כי גם לקרני האור מהירות. גבוהה אבל מהירות. בעצם, אפשר לטעון שחיים אנו תמיד בעבר.
אם העבר לא חשוב אז הכל לא חשוב.
ואם הכל לא חשוב, אז גם אין מוסר.

אדם מחזיק אקדח מכוונו אל אחר, סוחט את ההדק ויורה. הקליע פוגע באחר, הוא נופל ללא רוח חיים. נביט בסלואו מושן על המצב. הראשון בעל כוונות מסוימות, מרים את האקדח ויורה. נעצור את הקליע במעופו. הנורה עדיין חי. הקליע כבר נורה. היורה כבר ירה. בנקודה זו בזמן לא בוצע רצח (להוציא כוונות היורה שנוציאם לצורך העניין מהדוגמא). רגע פגיעת הקליע בקרבן הוא המכריע. מצד אחד, רק קישורו החד משמעי של רגע זה לעבר, יכול להציגו כעברה על חוק מוסרי. מצד שני, רק אם מעניקים אנו חשיבות לעבר נמצא את הקישור. ורק אם נמצא את הקישור נוכל לשפוט מוסרית.
לכן ללא עבר אין מוסר.

באספקט דומה, ניתן גם לראות שאנחנו מגלים רגישות מסוימת לאמת שבעבר. משטרים המנסים להשקיר את עברם נחשבים בעניינו כמשטרים לא מוסריים. הכחשות שונות, מניפולציות של העבר וכו'. לעומת זאת, החיפוש אחר האמת נחשב בעיני רבים כצעד מוסרי. סיבה אפילו לקבלת פרסים שונים, ועוד בספרות שלא אמורה לייצג את האמת… לעתים חיפוש האמת והוצאתה לאור, חשובים בעינינו יותר מערכים אחרים או מביטחון.
מחקר היסטורי הוא בעיניי לא רק תחום מדעי בעל עניין מסוים או תועלת, אלא מדע שהוא גם ראי למוסריות החברה או מדד לה.
את מחקר המבנים רואה אני כחלק מתהליך זה של פענוח העבר כצו מוסרי.

הרבה פעמים אני נשאל מסקרנים הרואים אותי בעבודתי, למה אני עושה את זה?…
אני מגלגל עיניים ושואל חזרה: למה לא שואלים שאלה זו את שחקני כדור הרגל?

 

המישור הפרקטי.

במישור הפרקטי חשיבות מחקר המבנים מכריעה, בעיקר כשצריכים להחליט על אופן שיפוץ או שימור.
מדהים תמיד מחדש, כמה מעט יודעים אנו על האובייקטים אותם נחקור, ומעט עוד יותר אודות האנשים שגורלם נקשר באובייקטים אלו.

מגדל איינשטיין, עליו כתבתי כבר בעבר כאן, היה כבן שבעים וחמש שנים כאשר ב 1999 נחקר באופן מקיף. המבנה זכה תמיד לתשומת לב הציבור, והוא מהמבנים (המעטים) שנכתב עליהם הרבה, שצולמו ותועדו בצורה מרשימה, וזאת כבר מיום בנייתו.
האובייקט הנו מגנט לתיירים, חובבי ארכיטקטורה בכלל, וסטודנטים וכאלו העוסקים בענף זה במיוחד. את היחס שמעניקים אנשים לאובייקט זה אפשר גם לראות בכך שמעטים מבינים שהמבנה רכוש פרטי בעצם, הכניסה אליו ללא אישור היא לא חוקית.
מכל הסטודנטים הרבים שבקרו באתר, וניסו והצליחו גם להתגנב פנימה כדי לזכות במבט או צילום חטוף של המקדש, הגדילה לעשות קבוצת סטודנטים מדרום אמריקה. לא רק שהתגנבו למגדל דרך החלונות, ובעצם פרצו למבנה פרטי, אלא אחדים טרחו גם לגנוב לי את הקלמר עם אוסף העפרונות האישי, שבמשך שנים של ניסויים וחיפושים הרכבתי, ותאם לאצבעותיי בצורה מושלמת. היום ברנשים אלה לבטח ארכיטקטים ידועים במולדתם, או מרצים איפה שהו על מבנים ומגדלים, מלאים בחשיבות עצמית על הישגיהם, ובכיסם, כלי עבודתם, עפרון גנוב.

התיעוד הרב של המבנה כולל גם צילומים מראשיתו. על בסיס צילומים אלו, ועל בסיס התאוריות והרעיונות שהתפרסמו מאז, נכתב ברבים מספרי לימוד ההיסטוריה של הארכיטקטורה על כך שאריך מנדלסון, הארכיטקט שתכנן את האובייקט, הוקסם מהתכונות האסתטיות הגלומות בבטון, ולמרות שבסופו של דבר לא בנה את המגדל מבטון הרי שיווה לו צורה של כזה, ולכן צבעו באפור, כצבע הבטון.
רעיון יפה, שניצב מאז כתמרור בשבילי הארכיטקטורה. אבל עם רק בעיה קטנה בעניין… הצילומים מהתקופה האמורה, הם שחור לבן… להוציא שחור ולבן, כל צבע יצא בהם אפור…

מדהים. אפשר לחשוב שלבניין בן כ 75 שנים ימצא לפחות עד ראיה אחד שיוכל לדלות מזיכרונו את צבע האובייקט לפני שישים או חמישים שנים, או ארבעים שנים. אבל אין. רוב האנשים זוכרים את המופע האחרון של דברים. חברים, משפחה, שחקני קולנוע וגם רק את המופע האחרון של מבנים.
כתמיכה לעבודת חוקר המבנים נוהגים בדרך כלל לבצע בדיקה וניתוח של שרידי הצבע באובייקטים הנחקרים. לעבודה זו הוסמכו רסטורטורים שעיקר עבודתם בשיקום אלמנטים צבועים מן העבר, וניסיונם עצום בזיהוי ואבחנה של שרידי צבע. הרסטורטור פרופסור וורנר קוך חקר את פינות האובייקט השכוחות ביותר, וגילה שרידי צבע שזוהו כשכבת הצבע הראשונה של האובייקט עוד מזמן בנייתו. ממצא חד משמעי.

הצבע היה אוכר…

 

עכשיו צריך לתקן את ספרי ההיסטוריה…

 

 

מגדל איינשטיין בצילום מ1924. שחור לבן וקירות אפורים…

 

 

סקיצה של מנדלסון לעיצוב המגדל. הצהוב לא היה זר למחשבתיו.

 

 

המגדל היום…

3 תגובות על הפוסט “על מחקר המבנים. מאמר רביעי.

  1. זה תמיד מפתיע לגלות איזו נקודה בקיר שהיתה מכוסה הרבה זמן. אתה פתאום מבין עד כמה הזמן שינה את הצבע המקורי של הקיר, פתאום מבין כמה זמן חלף בעצם מאז שהקיר הוקף. וזה יפה לראות איך הוא היה פעם, כשהיה צעיר.

  2. ניתוח פילוסופי יפה ונכון של "תורת הזמן" – אכן, אין עתיד והווה אלא רק עבר.

    מזדהה עם הגישה – אחרי הכל, גם אני לומד ארכיאולוגיה ומקרא, שזה בעצם חקר העבר (כולל מבנים ואנשים).

    אגב, עם עבר או בלי עבר, באמת אין "מוסר". בני האדם בחברות שונות רואים ומנסחים את ה"מוסר" באופן אחר – ממש כמו שהם רואים ומנסחים את "אלוהים" – ותמיד רצוי שאדם או קבוצת אנשים ישאו באמתחתם את אותו סוג של מוסר המתאים לצרכיהם ומגן עליהם מכל רע…
    (אני כמעט בטוח שמקיאבלי אמר משהו כזה – ואם לא אמר אז היה צריך לומר. בלי ציניות…;-))

  3. תומר ועודד, תודה.

    תומר,
    ארחיב בהמשך בדיוק על הנקודה שהעלת. באמת יפה לראות איך מבנה או כל יצירה היו ב"צעירותם", אבל כאשר באים לשימור אובייקטים ארכטקטונים, זה בעייתי להחזיר להם את הנעורים. מבחינה פילוסופית.

    עודד,
    אכן, יש הרבה קשר בין העבודה שלי לארכאולוגיה. בזמנו גם עבדתי בתחום הארכאולוגיה, וגם עכשיו ישנם פרוייקטים שמשותפים לשני התחומים.

    .