מעשה‮ ‬שהיה‮.‬

מעשה‮ ‬שהיה‮.‬
מספרים על נערה אחת שיצאה לתרבות רעה‮. ‬איזו תרבות בדיוק אין המספרים טורחים לפרסם, ועל כן לא אוכל אני לפרטה לפניכם‮, ‬אך מהשתלשלות המאורעות ניתן בבטחה מסוימת‮, ‬להאמין שדובר במשחקי מזל ככלל‮, ‬ובפרט‮- ‬במשחק הקלף‮. ‬הגיעו הדברים עד כך‮, ‬שניגשה המשפחה אל הנערה‮, ‬פנתה אל סגור ליבה, ואמרה‮: ‬למה‮? ‬למה כך‮? ‬למה זה מעה מתם תגזולי‮? ‬שובי נא‮! ‬שמענו מחפשים פקידה בביטוח לאומי‮, ‬אנא הטיבי דרכייך‮!‬
הפנתה הנערה מבטה מהם הלאה, ופלטה מבין שפתיה‮: ‬ככה טוב לי‮! ‬ובזה גמרה את דו השיח הקצר, וחזרה לסורה‮.‬

מקץ ימים‮, ‬רצה הגורל ופגשה את בחיר ליבה‮.
‬מעשה שהיה כך היה‮.
‬רוחצת בחוף תל ברוך‮, ‬עלתה מן המים‮, ‬טיפות גלים זורמות על בשרה‮. ‬משכה שערה בשתי ידיה אחורנית‮, ‬ומנגד ראההּ אישהּ לעתיד‮, ‬והוא לא הכיר את חולשתה‮. ‬מפה לשם קבעו לקולנוע ציון‮. ‬ראו את פישקה במילואים‮. ‬שבוע אחר כך היו בקץ וקרסו, ובשבוע הבא ראו את שוד הטלפונים הגדול‮. ‬מהון להון מצאו עצמם יוצאים קבוע‮. ‬לאחר שערב אחד בצ‘רלי וחצי הניח ידו האחת על כתפה, ובשנייה הרגיש את המנג‘טים בחזייה‮, ‬הזמין אותה לחומוס אצל מלך החומוס והפול‮. ‬זה היה במוצ"ש והתור היה כמו תמיד ארוך‮, ‬אז הם הלכו לאכול חצי מנה פלפל בעמידה‮. ‬דבר מושך דבר, נפגשו בערוב הזמן אצל הוריה‮. ‬במכנסי טרלין עם פס ספרדי וחולצת דקרון לבנה עשה רושם נאה על המשפחה שקיוותה לטוב‮.‬

כדרך הסופרים נקצר בעניין‮, ‬ונמיר תחת חוד הקולמוס ימים‮, ‬שבועות וחודשים‮, ‬אהבה ברחובות ממילה‮, ‬נישואין כדת מושה וישראל באולם אפריון‮, ‬שמחה בחיק המשפחה‮, ‬עתיד ורוד ומבטיח‮- ‬במשפט הבא‮: ‬חודשים חלפו והיא לא סיפרה לו על חולשתה‮. ‬שלוש פעמים בשבוע‮ “‬הלכה לחברות‮“ ‬וחזרה מאוחר‮ ‬כי “היה פגז לא נורמלי‮“ ‬והוא‮, ‬בעלה‮, ‬האמין‮.‬
לא נסתיר‮, ‬עשתה חייל במשחקה וזכתה בכסף רב, כבוד ותהילה מסוימת שעמדה בצל מסוים, אך משום שנגד אלוף מחנה יהודה‮, ‬שיצא שמו כ“השחקן‮“, ‬טרם שיחקה‮.
‬ושמה יצא בעיר כ“השחקנית‮“.‬

משחק גורר משחק גורר גומלין גורר גומלין לגומלין‮, ‬עמדו פריצי העיר ירושלים וקבעו ליום כד‮‘ ‬אדר ב‮‘ ‬את‮ “‬המשחק‮“ ‬בין אלופת הפוקר‮ “‬השחקנית‮“ ‬לבין אלוף הפוקר‮ “‬השחקן‮“. ‬שמואל כהן מהמסעדה היה השופט, ובכל סיבוב פתח קופסה חדשה נגד רמאויות‮.‬
מהון להון‮, ‬כמו שפורמים סוודר שלא הצליח‮, ‬פרם הזמן עצמו‮, ‬גורר את המשחק משיא לשיא‮. ‬מתח מושך מתח‮. ‬ממטבעות עברו לשטרות‮, ‬משטרות עברו לפתקאות שכתבו עליהם את מה ששמו בקופה‮: ‬שולחן לרדיו‮, ‬ספה נפתחת‮, ‬מזנון כמו איטלקי וכדומה‮. ‬פעם הוא לוקח קופה‮, ‬פעם היא‮. ‬פעם הוא שש בלבו‮, ‬פעם היא‮. ‬בסוף יצאו תיקו‮. ‬עשו הפסקה והשופט‮, ‬שמואל כהן מהמסעדה‮, ‬קבע את המשחק הקובע‮.‬
חילק קלפים‮. ‬שם הוא על השולחן פתקה עליה כתוב‮ “‬הדירה עם הרהיטים‮“, ‬שמה היא פתקה‮ “‬הדירה עם הרהיטים‮“. ‬ביקש שניים‮, ‬ביקשה אחד‮. ‬שם פתק‮ “‬סוסיתא כרמל‮“, ‬שמה פתק‮ “‬סוסיתא כרמל‮“ ‬והוסיפה את טבעת הנישואין‮. ‬יותר אין לה‮. ‬השווה הוא‮, ‬יותר מזה אין לו‮. ‬פתחה היא‮- ‬רביעיית מלכים‮,
‬ניתקע הזמן בקשר ועצר עצמו‮. ‬דומיה בקהל‮. ‬רק קול החומוס הבוקע במים נישמע מהמטבח של המסעדה‮.‬
פתח הוא רביעית אסים‮.‬

קיפל עצמו ופנה לדרכו‮. ‬נשארה היא יושבה על הכיסא‮, ‬דוממה‮. ‬לפניה על שולחן שמיכה צבאית‮, ‬עליה קלפים ומספר פתקים‮. ‬פזורים באי סדר מופתי‮.‬

צאו וראו בכמה גוונים חושף היקום צפונותיו‮. ‬צאו וראו. מספר פתקים כתבתי‮! ‬מספר פתקים תאסוף המנקה בבוקר ליפני הספונג‘ה, ומספר פתקים ייעלמו בפח האשפה‮. ‬מספר פתקים שלאחד יספרו שזכה בעולמו, ולנערה יאמרו שחרב עולמה‮. ‬מספר פתקים‮.‬

כמעט כסהרורית חזרה לביתה‮, ‬מאוחר מכרגיל‮.‬
אישהּ בפיג‘מה על הספה מחכה‮.‬
‮-‬מה קרה‮?- ‬שאל בחרדה למראה עיניה הבקבוקיות‮, ‬האדומות‮.‬
‮-‬אני צריכה לספר לך משהו- ‬החזירה‮.‬
‮-‬לא לא‮, ‬קודם אני רוצה להגיד לך משהו-
‮-‬קרה דבר לא נעים‮- ‬אמרה‮.‬
‮-‬תיראי מה הרווחתי‮!- ‬קרא הוא מתעלם מטון דיבורה‮, ‬הגיש בכף ידו טבעת‮. ‬אפילו דרך עפעפיה הסמיכים הצליחה בקלות לזהות‮.‬
‮-‬הי‮! ‬זו טבעת הנישואין שלי‮! ‬מאיפה לך‮?-‬
‮-‬מה זאת אומרת טבעת הנישואין שלך‮? ‬היום בלילה הרווחתי אותה בפוקר‮.-‬
‮-‬היום בלילה שיחקת פוקר‮?-‬
‮-‬כן‮, ‬מה העניין‮? ‬גם די הרווחתי‮, ‬אני משחק מידי פעם כשאת אצל חברות‮, ‬אבל הפעם באמת הבאתי מכה לא נורמלית‮!… ‬את לא כועסת שאני משחק קלפים‮? ‬הההה‮?-‬
‮-‬לא לא‮, ‬המממ‮… ‬כבר מיזמן רציתי לספר לך‮, ‬ולא יצא‮… ‬גם אני משחקת, והלילה הפסדתי את הטבעת הזאת‮…-‬
‮-‬את משחקת קלפים‮?-‬
‮-‬כן‮, ‬אפילו שם המציאו לי‮, “‬הקלפנית‮“-‬
‮-‬רגע רגע‮, ‬את "הקלפנית"‮?-‬
‮-‬כן‮-‬
‮-‬רגע‮, ‬אני לא מבין‮, ‬את הפסדת הלילה את הדירה עם כל הרהיטים, הסוסיתא כרמל וטבעת הנישואין במסעדה של שמואל כהן‮?-‬
‮-‬כן‮, ‬איך אתה יודע‮?-‬
‮-‬מה זאת אומרת איך אני יודע‮? ‬אני‮ “‬הקלפן‮“!-‬
‮-‬אתה‮ “‬הקלפן‮“? ‬אתה הרווחת את הדירה עם כל הרהיטים הסוסיתא כרמל וטבעת נישואין במסעדה של שמואל כהן‮?-‬
‮-‬כן‮!-‬
‮-‬זאת אומרת שאני שיחקתי נגדךָ‮?-
-ואני נגדך‮?!-‬
‮-‬ואתה הרווחת ממני‮? ‬תתבייש לך‮!- ‬
געתה לפתע בבכי‮, ‬טפחה ידה על חזהו ונפלה על צווארו‮. ‬נפל גם הוא על צווארה‮, ‬בכו בצוותא‮, ‬תמהים לגודל הנס שנעשה להם‮, ‬שיצא שהפסידו והרוויחו‮, ‬וגם לא הפסידו ולא הרוויחו‮.‬

החיים בעולמנו זורמים מפינה לפינה כמים מהספונג‘ה ששופכת בבוקר המנקה מהשער של המסעדה של שמואל כהן‮, ‬שמוצאים דרכם אט אט בין חצצי האספלט אל דלת השכנים‮, ‬מעלים קצף מהאקונומיקה‮. ‬חזרה הנערה שהייתה ידועה כ“הקלפנית‮“ ‬למוטב‮, ‬קיבלה את העבודה בביטוח לאומי‮. ‬והחתן‮, ‬עזב ענייני הימורים ופתח חנות קטנה לממכר חזיות‮. ‬ועוד מספרים לנו שחיו האוהבים באושר ועושר וזכו ליראות בחתונת ניניהם ובני ניניהם‮, ‬ואם תמה הקורא הכיצד זה לא זיהו בני הזוג זה את זו, וזו את זה בעת משחק הפוקר‮, ‬שהרי נשואים הם ולא זרים‮? ‬אכן תעלומה‮! ‬ומכיוון שלא טרחו המספרים להסביר את הנקודה‮, ‬לא אוכל אני להבהירה, ותישאר כתעלומה‮.‬

אך אל נא ניתן לקטנות להעכיר את רוח סיפורינו‮, ‬נצא נא וניראה כמה מעלות של סדר קבע הקדוש ברוך הוא, ובאיזו תבונה תאם עולמו‮, ‬שנימצא מזדווג מין בבני מינו‮, ‬סוג בבני סוגו‮. ‬שמתאם האל לרב את הרבנית‮, ‬לרקדן ייתן את הרקדנית‮, ‬לאלמן את האלמנית‮, ‬לשקרן את השקרנית, וכמו שמצינו במעשיה מופלאה זו‮, ‬לקלפן שידך את הקלפנית‮.‬
מי שתאם עולמם והביא להם אושר ובריאות‮, ‬הוא יתאם עולמינו וישלח לנו פרנסה ועושר וכבוד‮, ‬עושה השלום במרומיו הוא ברחמיו הרבים יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן‮.

 

 

4 תגובות על הפוסט “מעשה‮ ‬שהיה‮.‬

  1. יש לי שאלה אליך, אבל אחכה לשאול אותה עוד יומיים, כדי לא לעשות פה ספוילר

  2. תודה ימימה,

    שלום רוני
    תודה על התגובה והשאלה.

    הקישור לאתר שלך שצרפת, לא עובד אצלי…

    חוץ מיזה, בקשר לשאלה
    אפשר להתיחס לה משני כיוונים. אחד- האם זה כך תמיד? ואז אין משמעות לערובה לסוף טוב. והשני- כפי ששאלת.

    לדעתי זה שילוב. גם אם אהבה קשורה להכרת השני, ההכרה היא הרבה פעמים סלקטיבית ונעה במישור מקביל להכרת האני שמשתקף באהוב.
    במשור אחר, לאהוב זה לקבל את השני כמו שהוא ולא לנסות לשנות אותו. זה שלא מכירים את הכל, ואם מקבלים את השני, הוא מסע גלויים ולא שעמום…
    או משהו כזה…