על הדת

 

יש המעלים על נס את היות היהדות דת מונותאיסטית. יש ויזלזלו הם בדתות בהם ריבוי אלים מקובל. לדעתי מופרזת חשיבות כמות האלים בדת כעקרונית. או יותר מדויק, התייחסות כזו או שאלות בכיוון זה אינן נכונות בבסיסן. כרגע בקיצור, ברגע שהאל הוא מעבר ליכולתנו לתפוס את מהותו, ומצד שני גם מעבר למערכת המושגים שלנו, כפי שאלוהים צריך להיות, הרי כל התייחסות לגבי תכונות שלו, בסיסה לא מוצק. בעצם, לדעתי, קיום האל בדת הוא מחשיבות משנית, וגם לא הכרחי.

דת היא העמדת היררכיה בעולם הטבע. הדת מעניקה חובות וזכויות לאדם המאמין על פי מקומו כאדם, וכאדם מאמין, בתוך היררכיה שקבעה. לו למאמין, וגם לאחרים המוצבים באותו סולם. דתות שונות נבדלות בניהן בחובות‮, ‬בזכויות, ויותר מכל באופן ההיררכיה‮. אבל בכולן יהיו שלושת אלמנטים אלו.
אתן דוגמה סתמית: דת כלשהי בונה היררכיה למשל כזו: יש אלוהים‮, ‬מתחתיו יש מלאכים, מתחת בא האדם המאמין, האדם "הכופר" ואז החיות, צמחים וכו'‮. מתוקף היררכיה זו ומקומו של האדם המאמין בה‮, זוכה הוא לחובות וזכויות. חייב הוא לציית להוראות העומדים מעליו בסדר ההיררכי, או לבצע טקסים מסויימים, מצד שני יזכה כזכות בהגנת האל, ומצד אחר רשאי הוא לרדות באלו שתחתיו. הזכויות והחובות יכולות להיות במישורים רעיוניים ולא בהכרח פרקטיים. למשל זכויות בעולם הבא.
מספר השלבים שבהיררכיה‮, ‬אינו חשוב‮. ההיררכיה יכולה להיות בעלת שני שלבים, מאמין וכופר לדוגמה, או בעלת שלבים מרובים ומורכבים כמו בדת היוונית. החשוב הוא ההיררכיה, העמדת האדם בן הדת בתוכה, חובותיו וזכויותיו‮.‬
ניקח לדוגמה את הציד. הציד הורג חיות. אם עושה הוא זאת מתוך תענוג, חובה או תפקיד הרי אין בכך דת. הוא לוקח כלי ירי, יורה והורג. כפי שאחר חוצה את הכביש. אבל אם יעניק לעצמו את הזכות לצוד מתוקף זה שרואה הוא עצמו כחלק מהיררכיה בטבע, בה עליון הוא לחיה, ולכן רשאי הוא מוסרית לצוד אותה, הרי יש כאן דת.
דוגמה הפוכה, הצמחוני, ככותב שורות אלו, לא מוצא סיבה להעמדת היררכיה בטבע. יתרה מכך, רואה הוא ניסיונות כאלו כבלתי אפשריים ממהותם ובלתי נכונים תחבירית. כטעות בסיסית בגישה. היררכיה לדעתו לא יכולה כלל להיות קיימת בטבע. (לא נתחכם ונאמר שההיררכיה במקרה זה מכילה רק גורם אחד). לכן, לשיטתי, הצמחונות אינה סוג של דת.
אפשר אולי להוסיף בנקודה זאת ולאמר, שכמובן לא כל אמונה בערכים היא דת.

קיום האל בדת, הנו לעתים רק עילה להיררכיה, ואין הוא הכרחי. השימוש בו מקל על הקמת ההיררכיה אך לא מחויב בה. למשל, אפשר לראות את התורה הנאצית כדת. היא עונה על ההגדרה שהצגתי כאן גם ללא אל. הנאצים יצרו היררכיה בטבע שמקנה לאנשים בהיררכיה זו זכויות וחובות, והדבר, קיצוני וברור.
ההיררכיה שבדת נתפסת על ידי הדת כדבר מהותי ולא כדבר פורמלי. זכויות וחובות שמעניקה מדינה לאזרחיה הם פורמליים שקשורים בניהול ארגון מסובך, אך הם לא מהותיים. אין כאן זכויות בסיסיות מתוקף. וברגע שיש, כלאמר זכויות האזרחים הם מתוקף היררכיה מהותית, צבע עור, מין וכו', הגענו למשטרים גזעניים שהם לדעתי כאמור סוג של דת, ואף עונים להגדרה.
ההיררכיות בדת קיימות מכוח עצמן. אין אפשרות או סיבה לשאול למה. המאמין מתייחס אליהם כנקודות יסוד. נשים לב שהיררכיה זו היא בעצם בניה של סדר במוח האדם‮, ‬בניה של פונקציה המסדרת למגרות שונות את האדם והטבע‮, ‬ומתוך סידור זה מסיקה על חובות וזכויות‮. ‬זוהי צורה נוספת של סידור המציאות לפי הפונקציה הפשוטה שתיארתי במאמרי האחר. יש היררכיה והיא כזו וזהו!

נחזור לפוליתאיזם מול המונותאיזם.
אציג נקודת מבט כללית לרעיון, שכמובן דולה מן ההיסטוריה רק את שהכרחי לקיומו של הרעיון מנקודת המבט הזו.
לפני כאלפיים וחמש מאות שנים התחולל קרב אדירים בעולם העתיק שלנו. קרב אידאולוגיות. בצד אחד ייצגה התרבות היוונית את "פילוסופית החיים" שלה ומנגד ייצגה היהדות את שלה.
גם אם מרבים להציג את ההבדל בן תרבויות אלו כהבדל כמותי, מבחינת תפיסת האלוהות, כלאמר בשבח אלו שממעטים באלים, הרי הבדל זה שולי וזוכה לדעתי להערכה מוגזמת. אין זה משמעותי, לפי תפיסתי, שהדת היוונית האמינה באלים רבים ומנגד היהודית באל אחד.
ההבדל המכריע והמשמעותי בין תרבויות אלו באופן כללי, והמתבטא בסופו של דבר בדת באופן ספציפי, בא לידי ביטוי, לעניות דעתי, במישור אחר.
באופן כללי מאוד שבא רק לסמן גבולות גזרה, ולא לצאת אל המערכה הרי דעתי כדלקמן:

התרבות היוונית מביטה בטבע ואומרת "אחלה".
היא רואה איך האריה טורף את הגדי, החזק מנצח את החלש, היא רואה איך הטווס מבליט נוצותיו, איך הצבאים מפגינים חוסנם בקרבות ראווה, היא רואה איך הכוח והיופי הם המניעים את הטבע, ואומרת זה טבע הטבע! וכך הוא גם טבע האדם! וכך גם טוב שיהיה.
התרבות היוונית סוגדת לכוח, סוגדת להצלחה. היא מפארת את הגיבורים, את בעלי השרירים, ולא מפליא שהיא היא, המארגנת את תחרויות האולימפיאדה.
התרבות היוונית מעריצה את היופי שמסמל עוצמה או זכיה בתחרותיות, ורואה באומנות את הדרך להציג את זה. היא סוגדת לאסתטיקה כאידאל, ואין פלא שהיא ממציאה את התאטרון ומביאה את האמנות החזותית הראליסטית לשיא.
מנקודת מבט מודרנית, המכירה את התורה הדרוויניסטית, אפשר אולי גם להגיד שהיווניות מאמצת את הדרוויניזם, ומעטרת בו את דגלה.

מנגד, ראתה היהדות אמנם את הטבע בדיוק כפי שראו אותו היוונים, "החזק רומס את החלש", הזאב הורג את הכבש וטורף אותו. הצבי ילחם באחיו כדי להתרבות בצביה וכדו'. היהדות מתבוננת בטבע זה ושואלת: האם טוב כך? האם ראוי? האם זו היא הדרך בה צריך גם בן האדם לנהוג?
היהדות ראתה את טבע האדם, ואמרה: הטבע הוא כפי שהוא, אבל אנחנו כבני אדם צריכים לנהוג אחרת. החזק מנצח- אנחנו חושבים על החלש. בעל הכוח משעבד, אנחנו נשחרר. היופי מושך, אבל הוא חולף ומוגבל בחשיבותו. המוסר שאנחנו נציג עבור בן האדם הוא, כיוון שבני אדם אנחנו, נגד דרך הטבע, ובעצם נגד דרך האדם.

מצד אחד הייתה אז הדת היוונית שקיבלה את אופי הטבע בכללותו ואת אופי טבע האדם בפרט, וכחלק מטבע זה, ולא ראתה כל צורך לשנותם.
מן הצד השני בא אלוהי היהדות, ברא את הטבע, ובשורתו הגדולה לאדם הייתה: תתנגדו לטבע שאותו בראתי.

בהצגתי זאת אין שיפוט ערכי של הצדדים אלא הצגתם בלבד. יש חיובי ויש שלילי בכל גישה, זו של היהדות וזו היוונית. גם כאן כמובן שרחק המעשה מן האידאולוגיה, ואם ניצלו המאמינים את דתם לגרימת צער וסבל לחלשים דווקא אין זה מעניין דיוננו כרגע, ואין זה משנה את האידאולוגיה.

לאחר שנים של מאבק, גלוי וניסתר, אלים ופחות, במאה הרביעית בערך ניצחה הגישה היהודית בנוק אאוט. בעזרת הנצרות כמובן. מאז ועד ללפני כעשרים שנים שלטה הגישה היהודית נוצרית בעולם המערבי. מה שנחשב כנכון לעשות, לפחות בתאוריה, היה להגן על החלשים. האבירים נלחמו למען עלמות חלשות. רובין הוד עזר לעניים העשוקים. חלומה של כל ילדה היה להיות אחות רחמנייה, וכל ילד ראה עתידו בין מכבי האש. אדם טוב היה מי שעזר לנזקקים, מי שניסה לקדם את החלשים. כאמור לפחות בתאוריה.
והנה לפני כעשרים, שלושים שנים, עבר העולם מהפכה שקטה. ללא רעמי תופים, ללא קרב, חזרה הגישה היוונית לשלוט. וזאת בעזרת ניצחון הקפיטליזם.
דרכו של הקפיטליסט היא כדרך היווני. רואים את דרך העולם, ונותנים הכשר ליצרי האדם כיוון שכאלו הם. הקפיטליסט גם הוא, כבן הדת היוונית, חורט על נסו את החוקיות הדארווניסטית, ונותן לה לגיטימציה גם בחברת בני האדם. תחרות חופשית, החזק ינצח והחלש יאבד.

שמעתי פעם ראיון עם שחקן קולנוע מפורסם, שבצעירותו שיחק בסרטים המכונים פורנוגרפיים, ושאת שמו שכחתי. הוא נשאל לגבי העבר "המפוקפק" הזה, שאך זה מצא פרסום, ותשובתו הייתה כדלקלן: הייתי צעיר ונזקקתי לכסף.
תשובה קצרה זו ולכאורה חסרת חשיבות, חושפת את נקודת המבט המערבית העכשווית . קודם לכל הוא מצטדק. (דבר שלא בהכרח חיוני. מה בדיוק רע בלהיות שחקן בסוג זה של סרטים? אבל לא זו הנקודה). ההצטדקות מראה שלדעתו המעשה היה פגום מוסרית. ההצדקה שהוא מוצא למעשה לא מוסרי היא: הייתי צריך את הכסף! כלאמר לדעתו, כדי להשיג כסף הכל מותר. נס הקפיטליזם.

 

 

 

11 תגובות על הפוסט “על הדת

  1. תודה על ההפנייה (למרות שאני מודה שאני לא בדיוק מבין איך הרשימה הזאת היא תגובה לשלי).

    אבל אני רוצה לשאול אותך: האם האמת כצימחוני אין לך היררכיות? אני צמחוני אבל אני ב ה ח ל ט מבחין בין בני אדם לבעלי חיים. אני חושב שכל עוד אדם אינו צריך לאכול חיות, עדיף שיימנע מכך, אבל אם אני פוגש מישהו שרמת ה- B12 שלו נמוכה עד כדי סכנה, אני כמובן ממליץ לו לרדת מיד על איזה סטייק. ברור לי שאדם חשוב הרבה יותר מפרה. אתה לא חושב?

    ועוד דבר: אני כמובן חושב שדת היא הרבה יותר מהיררכיה או על תפיסת עולם אחרת. את זה נדמה לי שאפשר להבין כמעט מכל רשימה בבלוג שלי.

  2. בקשר לשאר הדברים שכתבת,
    תמיד אפשר להביא דוגמאות קצה, מה היה קורה אם…
    וואללה אני לא יודע מה הייתי עושה אם!

    אבל דוגמאות קצה אפשר להביא לכל דבר, לכל עקרון שכל אחד מאמין בו. וכמובן שיהיו גבורים שיגידו: אני לא הייתי נשבר..

    המקסימום שאני מוכן להגיד זה: וואללה לא יודע.
    ולדעתי אין הבדל מהותי בין פרה לאדם.

    בקשר לדת היררכיה וכו.
    בבלוג שלך אתה כותב על דברים (שלדעתי) מתרחקים מהדת. זו מחמאה…

  3. קראתי גם את התגובה לתומר. אוהבת שהטבעת ביטוי חדש לדפוס החשיבה של "מה היה קורה אילו. "דוגמאות קצה"…ענק"

  4. מעל הטבע, ודווקא הצמחוני מעמיד עצמו במקום גבוה בהיררכיה בכך שהוא נמנע מלהשתתף בצייד, בניגוד לחיות אחרות.

    ציורי המערות של הציידים הקדמונים אינם מראים שהם ראו עצמם עליונים על החיות הניצודות, ואולי להיפך. וכך גם תפיסותיהם של האינדיאנים.

    (מובן שאין זה חל על אוכל ההמבורגר של ימינו).

  5. מצטער שלוקח לי זמן לענות…

    רוני תודה רבה.

    דודי,
    זה לא סותר את מה שאני אומר. לדעתי כל עוד הצייד צד ללא נטילת סמכות לצייד על בסיס היררכי, אין מדובר בדת. הקדמונים צדו כי היו רעבים, ולכן אני לא רואה בזה דת. אבל אם הצייד יטען שהוא צד מתוקף זה שהוא עליון על החיה מבחינה מהותית, הרי יש כאן דת. כלאמר הצייד מוצא צידוק מוסרי לצייד, בכך שהוא בונה היררכיה בה הוא עליון על החיה ולכן רשאי להורגה.
    הצייד שם עצמו במקרה זה לא מעל הטבע אלא מעל החיה.

  6. ובעוד שהמהות היוונית היא להתבונן אך ורק בחוקיות הטבע
    האופציה היהודית תודעת המוסר מרחיבה את קנה המידה או נקודת מבטו היחסית של המתבונן
    מכיוון שהמוסר הוא הרחבה אל האבסורד
    והכללה של הניגוד
    המבט המחייב
    מלשון להפוך לחיובי
    ההתחיבות המחויבת במציאות
    וכך המבט הדארוויניזי הוא מבט פיזולוגי בלבד
    ובעוד שהמבט המוסרי כולל את השלילה והכוונה לתפיסה סובייקטיבית שלילית על מנת לחייבו
    אני משנה את התפיסה שלי אל החלש ומכליל אותו בחברה על מנת לקיימו לחזקו לשנותו או סתם לקבלו
    ההרחבה היא של קנה המידה בדרך החמלה שהיא כאמור מימד עוצמתי בפני עצמו

  7. שלום תמר ותודה על התגובה.

    לקח לי איזה יומים להבין את מה שכתבת בתגובה לתומר, ועוד איזה חצי יום להבין את התגובה כאן, אבל בסוף ניראה לי שהצלחתי… 🙂 אפילו שבקריאת התגובה כאן נגמר לי כל האויר מהראות… שכחת את הניקוד… 🙂

    ניראה לי שכאן את/אתה מזהה מוסר עם דת. ואני לא בטוח שזה חופף. חוקי הדת לא חייבים להיות בעלי בסיס מוסרי, וחוקי מוסר לא חייבים להיות מעוגנים בדת.

    ועוד משהו: האם רק חמלה היא המנוע של המוסר או ששכל ישר מספיק לעיתים?

    בקשר לאבולוציה של התודעה, זה יפה מאוד מה שכתבת. הפסוק מהושע היה בדרשה שלי מהבר מיצווה… 🙂

  8. תודה, אלו מהפסוקים האהובים עלי ביותר.
    הם מבטאים באמת שינוי של מבט ותודעה ביחסי האדם עם האלוהות
    ועם עצמו

    אני מסכימה איתך לגבי מוסר ודת.
    מוסר וחוק

    אני מתמלאת השראה מרעיון האבולוציה של התודעה שלנו,

    פשוט התפיסה הנוכחית שלנו כיום רואה ומבינה את העולם כפי שהוא,
    אין לנו את הכלים המספיקים לקבל את השינוי
    להסכים למבנה אחר של עולם.

    העובדה המעודדת היא שהכל אפשרי
    השינויים שהאנושות עוברת הם אדירים,
    התפיסה שלנו היא גלובלית ,
    לכן הפרספקטיבה שלנו רחבה יותר.

    במילים פשוטות עד כמה שאפשר,
    האנושות בתהליכים של דורות מגשימה את כל הרצונות שלה.
    רצינו לקצר את הזמן שלוקח לנו לנוע על פני הכדור
    רצינו להיות על הירח
    תחשוב על בני אדם לפני אלף שנה,
    הרעיון שהאדם יעוף בשמים היה בלתי נתפס
    בדרך נפלאה ומפתיעה האנושות כן מגשימה את החלומות שלה
    מדהים עד כמה אנחנו מתרגלים מהר למופלא,

    נבואות הגאולה הם הנבואות שיגשימו את עצמם לבסוף
    בדרך האבולוציה התודעתית,
    שהיום הניצנים שלה נראים בארץ
    ואני מתכוונת לכוכב שלנו 🙂

    בשלב ראשון אנשים מבינים שהם יוצרים את המציאות שלהם
    וכל שינוי תפיסה היא שינוי של תודעה ושינוי מעשי
    שיש לו השלכות על החיים

    השלב השני האדם מזהה שחווית האני שלו זהה לכל אדם
    החשיבה המחייבת היא ההשראה ההדדית

    האנושות תיצור ותקבל כלים תבונתיים
    רוחניים המשולבים עם התפתחות מדעית טכנולוגית
    המדע כיום הוא התשתית של התובנה הרוחנית
    הגלובאלית זו שלא מיחסת את עצמה לאף דת

    לכן יש אנטגראציה בין התחומים שכולם באים מאותו המקור
    האדם
    והאלהים
    נכון שהעתיד נפלא?
    והווה יכול להיות נפלא עוד יותר?

    האבולוציה היא במקום לפעול למען העתיד, לפעול למען ההווה בשביל העתיד

  9. שלום תמר,
    יפה לשמוע רוח אופטימית….

    אין לי כרגע זמן להרחיב, אבל אעשה זאת מאוחר יותר.

    באופן כללי המושג "אבולוציה" יוצר אצלי קונוטציה שלילית. ונראה לי שצריך כאן מושג אחר…

    ארחיב מאוחר יותר…

  10. שלום תמר,

    סליחה על האיחור בתגובה… לא הייתי ליד מחשב בשבועות האחרונים.

    אז כמו שכתבתי זה נעים לראות כזו רוח אופטימית סוערת.
    לא שאני פסימי, אני תמיד רואה את חצי הכוס המלאה… רק שאני בטוח שהיא מלאה ברעל… 🙂

    אם אופים עוגה, לוקחים קמח, מים, ביצי חופש, קצפת ושוקולד, וכו' ובתהליך מסוים יוצאת בסוף עוגה.
    בתהליך אבולוציוני, להבדיל, נשארים בדרך כל אותם חלשים שלא עמד להם כוחם והסתגלותם להשתתף במירוץ.

    כשאת כותבת על אבולוציה של התודעה, הרבה יותר מעניין אותי מה הפסדנו, ומי הם החלשים שנשארו בדרך… האם הם טובים יותר לתודעה ממה שבסוף נשאר?

    התפתחות הציביליזציה היא, לדעתי, לא קפיצה רבת חשיבות אלא שינוי טכני קטן. האדם אומנם נחת על הירח אבל איבד את ביתו שלו, האדם אמנם יכול לתקשר עם כל העולם באינטרנט, אבל הוא לדעתי בודד כמו שמעולם לא היה.

    אני לא חושב שאנחנו היום חכמים יותר מהמצרים הקדמונים או היוונים הקדמונים. בידנו רק כמה ממצאים טכנולוגים שלא הכירו ולא יותר.

    למרות זאת אני מעדיף אנשים אופטימים ומקווה שתשארי גם כך…
    🙂