ברלין בין דיסנילנד לג'ונגל. חלק ב

 

חלק א כאן

 

 

במאמר בהקשר אחר כתבתי על שלושה וקטורים שפגישתם מכתיבה את צורת המבנה הארכיטקטוני. וקטור אחד הוא תפקיד ויעוד המבנה (או חלק של מבנה), הווקטור השני הוא פתרונות טכניים (לשני הווקטורים האחרים), והשלישי הוא הרעיון האסתטי, הקונספט, של הארכיטקט. ציינתי שבהרבה מקרים ווקטור הארכיטקט גובר ומשעבד את שני הווקטורים הנותרים, וזאת למרות שיראה לרובנו ששיווי המשקל בין שלוש הווקטורים יהיה המצב הרצוי. עוד רמזתי שם, שיש ויצטרף ווקטור נוסף שימחק את השאר- "הפוליטיקה".

מכיכר פריז המשכנו באונטר דן לינדן וירדנו לתחנת האסבאהן, הרכבת העירונית, הסמוכה. שם, בלוחות הפרסומת, מוצגות תמונות המתארות את היסטורית הרייכסטג והאזור. ההבדלים בין מצב האזור לפני המלחמה והתכנון היום ברורים מאוד במבטי העל. התכנית הישנה צומחת מתוך הטופוגרפיה והעיר הקיימת, היום, לעומת זאת, חותך הסרגל את האזור, ואונס את עצמו על הנהר, על הסביבה ועל העיר.

 

 

אונטר דן לינדן היה לפני המלחמה אחד משלושה רחובות ראשיים באזור שחילקו בניהם את הזמן הפנוי של האזרחים.
אונטר דן לינדן היה הלאופשטרסה, Laufstrasse, ליפציגרשארסה היה הקאופשטרסה, Kaufstrasse, ופרידריכשטרסה, הניצב לאונטר דן לינדן נקרא הזאופשטרסה, Saufstrasse.
בעברית: הלייפציגר הוא רחוב הקניות, בגלל ריבוי בתי הכל בו שבו. אונטר דן לינדן היא השדרה בה צועדים להנאתם, ומציגים עצמם, ההולכים והשבים. ופרידריכשטרסה היה רחוב השתייה- בתי קפה, מסבאות, ובתי תענוגות שונים. על הגשר בפרידריכשטרסה, ליד תחנת הרכבת, היו פצפונת ואנטון מוכרים שרוכים וגפרורים…

במלחמה האזור נהרס לחלוטין, ומאז איחוד גרמניה עובר האזור פיתוח מואץ ביותר. הפיתוח לא צומח, הוא ניכפה. עולם "הפוליטיקה", כן אני יודע שזה שם נרחב אבל אין לי שם אחר, החליט שורה של החלטות שאין להם כלום עם המציאות, עם צרכי העיר, צרכי התושבים, וכדו'. באופן מלאכותי הוחלט שפרידריכשטרסה יהיה "רחוב יוקרה". רחוב לעשירי העולם. הוא צריך להתחרות ואולי גם לרשת את ה"קודאם", הרחוב המפורסם ממערב ברלין.

יש ב"קודאם" הרחב במקומות שונים לאורכו, בצד המדרכה החיצוני, מעין תיבות זכוכית, וויטרינות, שמוצגת בהן פרסומת לחנויות הנמצאות לפעמים כמה עשרות מטרים משם ואפילו ברחוב סמוך מעבר לפינה. תיבות אלא הן לכאורה חלק מהחנות, אבל בעצם משמשות אך ורק כחלון ראווה מרוחק, סמל, תמרור מכוון, או אפילו עצמאיות הן ואינן חלק אינטגרלי מהחנות.

פרידריכשטרסה והאזור מסביבו קיבלו על עצמם תפקיד דומה לווטרינות אלו, אבל בסדר גודל חדש. האזור כולו הוא ייצוגי, וויטרינה, סמל למשהו. חנות של מכוניות ברחוב אינה חנות אלא מרכז תצוגה, לאפייט הוא חלון לשפע המערבי, וצ'ק פויינט צ'רלי הוא בזר עליה לרגל לאזרחים אמריקאים. הרחוב שהמה בזמנו מבתי קפה ומקומיים שחיו בו הוא היום מין סרט פרסומת כזה. לא הדבר עצמו אלא הצגה של משהו…
אבל אם בוויטרינות ה"קודם" מצוינת בפינה כתובת החנות ויש הכוונה אל העיקר, הרי באזור פרידריכשטרסה-אונטר דן לינדן הכתובת מטושטשת…
סמל למה?
חלון למה?

 

לאחר הפניה הגענו לז'נדארמנמארקט. מהיפות בכיכרות ברלין. כאן בסמוך ישב את"א הופמן בפונדק האהוב עליו ויש אפילו רישום שלו של הכיכר. מאחורי שילר המוקף במוזות, חזית השאושפילהאוס שנבנה בידי שינקל. כנסיה בצד זה ודומה לה בצד שמנגד משלימים את העיצוב הנאה.
למעט אופניים שמחכים לתיירים, ותיירים שמחכים שמשהו יקרה, הכיכר שוממה. קשה להאמין שבאותו הזמן, כיכר אחרת במערב העיר, שיש שיכנוה מהמכוערות שבברלין, הומה וצפופה כפי שיאה במזג האוויר הנאה שנח עלינו.
הבעיה ידועה לא רק לנו, אלא גם פרנסי העיר נתנו דעתם לנושא. באזור אין תושבים.
יש חנויות יוקרה, מרכזי תצוגה, אולם קונצרטים, בתי כל בו, מלן דברים מנקרי עיניים, אבל אין תושבים. אין מסה של מקומיים שתגרום לאזור לחיות. אין אנשים שהולכים לשוק או שיורדים בערב לבר השכונתי. אין דוכני אוכל פשוטים, ואין ירקן. פשוט אין חיים באזור.
התפתחות של אזור תלויה בהרבה דברים. המיקום על הציר שיוצא מהארמון שעל האי במרכז השפריי לכיוון מערב, דרך שער ברנדנבורג, מערבה ודרומה למרכזי מלוכה אחרים, גרם באופן טבעי ומלאכותי לאופי האזור. כמעט תמיד היה שם משהו רפרזנטטיבי. איך שהו, נראה לי, בין המלחמות הצליח האזור לחיות אל מעבר לייצוג, לפעום בקצב שנות העשרים, ואת זה עשו האנשים שחיו בו.
פוליטיקאים וגורמי כוח אחרים, ארכיטקטים ומתכננים, יכולים לעצב אזורים, לתת להם צורה ודמות. את החיים יעניקו האנשים.

 

 

הגשר שעליו מכרו פצפונת ואנטון את מרכולתם…

 

 

תגובה אחת על הפוסט “ברלין בין דיסנילנד לג'ונגל. חלק ב

  1. יפה. והתמונות מקסימות גם הן.
    גם אני לא הצלחתי להבין אף פעם בשביל מה עשו מפרידריכשטראסה רחוב של גוצ'י ומקס מארה. כנראה שהשייחים מערב הסעודית שבאים לביקור עם 100 מרצדסים ונשים שפושטות על בתי המלון ובתי הקניות הם אלו שקובעים את חזות המקום. אחרת אי אפשר להסביר איך בעיר כל כך עניה הגלרי לה פאייט האלו מחזיקות מעמד.
    כבר עדיף Saufstraße
    למרות שעשית הנחה לברלינאים ודיברת על בתי קפה…נו, מקפה לא נהיים בדיוק אפופי ריחות ולא משתכרים עד כלות כנהוג במקומותינו…
    מעודד לדעת שיש לפוליטיקה מגבלות של כוח ובסופו של דבר האנשים אומרים את שלהם.
    אגב,
    אחרי שהייתי לראשונה באלכסנדרפלאץ הבנתי את כיכר מלכי ישראל ושנים אחר כך כשהייתי ב"קודם" הבנתי לפי איזה מודל רחוב דיזיגוף נבנה. שניהם אגב דועכים לאיטם.