14 תגובות על הפוסט “משהו תלה מנעול על הרגל של העיט.

  1. וכי ייפלא, כי נועלים את סמל הרייך במנעוּל
    הרי החל בפטירתו של הקיסר פרידריך השני ב-1260, האיש והרייך הראשון, נתחוללה תנועה משיחית, חילונית במהותה, אשר כרכה בין הרייך ובין הבאה לידי עידן חדש (ברוח הנבואות היואכימיות רק בלא תיווך הכנסיה), ובין שיבת התגלמותו של פרידריך. הריי גם הרייך השני (ביסמארק) כל שכן השלישי השקיעו את אירופה במלחמות ובשפיכות דמים, והשתמשו לא מעט במיתוסים גרמניים קדומים
    נראה לי, לפיכך, מעשה אחראי לנעול את טפר העייט במנעול, וכבר ברפובליקת ויימאר היו אמורים לתת על כך את הדעת
    אגב, פרידריך השני המדובר (שחצרו אגב שכנה בסיציליה, אבל היה גרמני) חיבר בסביבות שנת 1240 חיבור מדעי על השימוש בעיטים לשם צייד.
    לא יודע אם זה קשוּר, אבל הקיסר העסיק בחצרו מתרגמים יהודיים וערביים שתרגמו תחת פיקוחו של המלומד הנוצרי מיכאל סקוטוס חיבורים מדעיים מן הערבית והעברית אל הלטינית, והיה נחשב לנאור שבמלכים האירופאיים בשעתו.

  2. לגמרי גרמניה ולגמרי כתב חידה
    בכל אופן אחלה צילומים, במיוחד השלישי, הצבעוניות של הכסף המוצק והמתכתי, האפור, עם הזהב וברק המנעול עובדת יופי

  3. יש משהו בצילומים (ביחוד בתקריבים) שלגמרי מזכיר את הרישומים שלך. כולל המנעול.

  4. תודה שרון,
    תודה מרית,
    ותודה שועי,

    המעקה עם העיט הפרוסי נמצא על גשר ווידנדמר שעל השפרי בברלין.
    הגשר בצורתו הנוכחית פחות או יותר, נבנה בסוף המאה התשע עשרה. והוא חלק מהרחוב המפרסם- פרידריך שטרסה.

    על הגשר, לפי המסופר בספרו של אריך קסטנר פיצפונת ואנטון, מכרה פצפונת בערבים גפרורים. ושם רואה אותה אביה…

    על הגשר הזה אני עובר המון בדרך לעבודה הנוכחית, ולפני שבועות מספר שמתי לב למנעול…

    אין לי מושג מי תלה את זה… זה נראה כמו פרויקט אמנות של משהו… (ממול יש עוד מנעול בקטע אחר של המעקה…) אבל זה הצחיק אותי במיוחד נוכח המחשבה שמתי שהו זה יגיע לרשויות שלא ידעו לאיזה מחלקה לשייך את פינוי ה"חטא" וכך במסכת ביורוקרטיה וטיפשות כמו בבלאומילך או הקפטן מקופניק, המנעול יישאר לנצח שם… אולי במשך הזמן הוא יחשב כאובייקט לשימור…

  5. אחרי שהרקולס שחרר את פרומתאוס מן הנשר שניקר את כבדו (תמיד חשבתי שזה משל, לקח ושנינה לגמילה מאלכוהול) הוא השאיר שם את הנשר נעול
    הנשר עם השנים התאבן, ואלמלא הערתי על כך, היה נשאר הגשר נחלתה של מוכרת הגפרורים הקטנה של אריך קסטנר בלבד

    והשווה גם לסיפור של קפקא על פרומתאוס שהתאבן ב'מחברות האוקטבו'

  6. אכן מרית, הכל כבר נעשה… קאל ואקונצ'י לא המציאו כלום… 🙂
    מחכה למאמר…

    שועי,
    זה עיט… לא נשר… 🙂

  7. אני ממש מצטערת להרוס, הסיפורים שלכם כל כל טובים…
    אבל במזרח אירופה נהוג שבני-זוג לקראת חתונתם (או ביום עצמו או משהו כזה) מחברים מנעול (בדיוק כזה) לגשר, וזורקים את המפתח למים. סגולה לחיי-זוגיות מאושרים.

  8. דינה,
    תודה על המידע… ואת לא הורסת כלום, כי כלום לא בנוי… 🙂

    על הגשר הזה יש רק שני מנעולים ש"ננעלו" באותו זמן, אז נראה לי שמדובר, במקרה הזה, על דבר חד פעמי… ונראה לי, איך שאני מכיר את ההתנהלויות כאן, שמתי שהו זה יגיע למשרד המתאים בעירייה להסרת מנעולים… 🙂