המוזאונים בברלין ב'- הפרגמון / א

סדרת מאמרים על המוזאונים בברלין. הפעם על הפרגמון.

לחלק הראשון- הקדמה,

 

אם לא הייתי פציפיסט (ואני כן), והייתי דוגל יותר בהפעלת "אלימות ללא גבולות" כדי להשיג את מבוקשי (ואני לא), והייתה לי גם מכונת זמן (ואין לי) (לצערי), וגם לא הייתי עסוק בדברים אחרים (באילו דברים כבר אפשר להיות עסוקים?), אין ספק שאחד הדברים הראשונים שהייתי עושה היה למצוא את אליעזר בן יהודה, ולהפליא בו מכות וחבטות עד שעצמותיו תתרככנה, עורו יוריק, ולשונו תתפח כך שיותר מ"אוי וי געוואלט" לא יוכל הוא להוציא מגרונו, ועד שיעזוב לעד את רעיון התפלצת שלו- להחיות שפה שמית מתה.

קיתונות הרותחים שמשפרצים מבין שיני כל פעם שאני מנסה להשחיל מילים בעברית לתוך הקוד הלטיני של אתר זה או אחר, או בכול פעם- לאחר שכבר הקלדתי שורות ארוכות- ואני מגלה שלא העברתי את שפת המקלדת לעברית, או כאשר אין ערך בשפת הקודש לדבר מה בוויקיפדיה, או כאשר סרט מפורסם בדי וי די מקוצץ בשוליו ובא לא בפורמט המקורי, ושרכשתי אותו אך כי הוא מלווה בכתוביות עבריות, או בעוד מליון מקרים אחרים ביום, היו מתחרים בווקבולרי של אוהד בית"ר ירושלים מהטריבונה המפורסמת. אין ספק שהחיאת השפה העברית היא אחת מהפסגות של הטמטום הציוני. בגרב של שחקן ספסל בבית"ר יש יותר אינטליגנציה מאשר במעשה זה. העיוורון המוחלט, צרות האופקים הבהמית, של התמהונים האלו אז, משפיע היום על מליוני אנשים, שחייהם מצומצמים בשלה לגודלו של קוצו של היוד, הן בתרבותם והן ביכולתם להתפתחות עצמית. השפה הפכה לעבותות כבדים בכלא צר עם צוהר מאורך ברוחב עובי השערה. פשוט טימטום!

אבל קורה לעתים, לעתים רחוקות, בעצם לעתים רחוקות מאוד, שקורת רוח אוחזת בי על כך ששולט אני ברזי השפה השמית העתיקה הלזאתי.

למשל בפרגמון.

תראו למשל שם את המצבה הזו שמוצגת שם.

היא נחצבה בבזלת במאה התשיעית לפני הספירה, כתובה באותיות פניקיות ובשפה הפניקית… שכמובן קרובה מאוד לעברית הקדומה.

מדהים! אבל אנחנו יכולים לקרוא את זה היום, ואפילו להבין…

צריך להכיר מעט את רזי האותיות הקדומות, לחברן למילים, ולהעמיד אותן, את המילים, כאילו- אל מול מראה מעוותת כזו, כמו שיש בחדר המראות בלונה-פארק… והנה זה כמעט עברית! שלנו…

תקחו לדוגמה את השורות הראשונות של המצבה:

האות הראשונה מימין למעלה, שמעט מחוקה, היא "אלף", לידה "נון", ועוד ליד יש "כף". ביחד "אנכ". נעמיד ליד המראה המעוותת, והנה: "אנוכי".
המילים מופרדות על ידי נקודה, וכל זאת אך להקל עלינו, בני המאה העשרים ואחת, את הקריאה…
את האות הראשונה במילה השנייה אנחנו כבר מכירים- "כף" (מין כף יד…). ליד- "למד", ליד-"מם" נראית כמו גלים של מים… והאות האחרונה היא "וו". קבלנו את השם- "כלמו".
המילה הבאה קצרה- "בית" ו"ריש"… ביחד- "בר" כלאמר- בן.
ואז בא השם "הי"
ביחד- אנוכי כלמו בן הי…
והנה קראנו בעברית כתובת פניקית…

תאמינו או לא, אפשר להמשיך כך גם את כל המצבה…

הנה הקטע הראשון בשלמותו מעוברת לעברית שאנחנו מבנים מעט יותר (תרגעו… לא תרגמתי מהמצבה… יש לידה שלט עם תרגום לגרמנית שעזר לי…):

אנוכי "כלמו" בן "הי".
מלך "גבר" על "ידי" ולא עשה כלום. אחריו היה "בנמה" אבל גם הוא לא עשה כלום. ואז היה אבי "הי" אבל גם הוא היה ללא מועיל. ואז היה אחי "סאיל" אבל גם הוא היה לא מועיל. אנוכי אבל "כלמו" בן של "תמל" מה שעשיתי אנוכי איש מקודמי לא עשה…

עכשיו תגידו… זה לא קטע גדול? זה כבר אפילו שירה…
אני חושב על איך יתייחסו בעוד שלושת אלפי שנים אל הנאומים של נתניהו… לא אותו דבר?

וזה לא אפילו יותר מדהים, שאנחנו היום, כמעט שלושת אלפים שנים לאחר שהכתובת הזו נחצבה, יכולים לקרוא אותה, ולהבין? ולא רק אנחנו! אפילו אוהד של בית"ר, אם יתאמץ מעט יוכל אולי להבין לפחות חלק קטן מהכתוב… אולי…
אבל זה לא מדהים? והכול הודות לאליעזר…

הפרגמון הוא מוזאון לממצאים ארכאולוגים. הוא נמצא באי המוזאונים בלב ברלין. נבנה בראשית המאה העשרים, ונפתח לקהל ב1930. במוזאון כמה מחלקות העוסקות בארכאולוגיה לא נוצרית. אחת מהמחלקות, שבה גם המצבה שלמעלה, מתרכזת באזור מזרחי של הסהר הפורה, מה שהיום פרס, עיראק וסוריה. המון ממצאים שמסודרים באופן מוזר מאוד, ולא נוח להבנה.

הממצאים הם מהקצפת של עולם הארכאולוגיה.

המשך יבוא…

 

לחלק הראשון- הקדמה, מתוך הסדרה על מוזאונים בברלין

 

אני רוצה להזכיר למי ששכח, ולידע את מי שלא יודע, שאני, למרות הכתוב במאמר… Smile מדריך סיורים בברלין. הסיורים מעולים ויוצאי דופן (ותאמינו לי שאני יודע על מה אני מדבר- הייתי נוכח בעצמי בכל הסיורים שהדרכתי… :) ). למעוניינים- ניתן לצור קשר כאן, ולפרטים אפשר כאן (כעת בעיצוב חדש ומאיר עיניים…).

כמו כן אני מעביר זמני בעיצוב אתרי אינטרנט עניים בפירוטכניקה, מי שצריך נא לפנות אלי. עוד אפשר לקרוא כאן.

 

סגור לתגובות.