המוזאונים בברלין/ על התערוכה של גרהרד ריכטר

העבודות של ריכטר מגוונות מאוד. אבסטרקט ליד ראליזם ועבודות תלת מימדיות. העבודות מוצגות באופן כרונולוגי, פחות או יותר, מה שמדגיש את הסגנון המגוון של האמן לאורך כול יצירתו.

עבודות גאומטריות מדויקות מצד אחד ומריחות צבע חופשיות, ליד הרבה ציורים ראליסטיים, וכאלה שנמרחו לתוצאה מטושטשת.

טוב, הצילום עם הראש הג'נג'י המטושטש זה לא ציור שלו אלא צילום שלי של ראש מביט בציור שלו… (את הציור שלו אפשר לראות אם מעבירים את העכבר על התמונה…)

נולד בדרזדן לפני המלחמה, עבר למערב המדינה לאחר החלוקה, ועבד ולימד שם.
הרבה כישרון רואים בתערוכה, לא רק טכני, למרות שגם בפן הזה ריכטר  מצוין, אלא גם בנושאים וההתמודדות אתם.

תמיד כשאני מבקר בתערוכות של אמני רנסנס, ברוק, למשל התערוכה המעולה על פורטרטים מהרנסנס שהייתה כאן לא מזמן, או בביקור בגמלדה גלירי המדהים שבברלין, או בכנסיות ברומא, או בארמונות שעבדתי בהם, אני נעמד בפיק בירכיים לפני היצירות, מחסיר כול פעימה שנייה ואומר לעצמי- טוב שלא נהייתי צייר. הייתי אז חי בתסכול מתמיד כל החיים, עם הידיעה הטוחנת במוח שבחיים לא אוכל אפילו להתקרב כמטחווי רקטה איראנית לאיכות הזו.
כול פעם כשאני רואה תערוכה (טובה) של ציור מודרני, המאה העשרים, אני חושב לעצמי- וואללה, חבל שלא נהייתי צייר, הייתי בטח נהנה מזה לאללה…
בתערוכה של ריכטר, זה לא היה שונה.

2 תגובות על הפוסט “המוזאונים בברלין/ על התערוכה של גרהרד ריכטר

  1. איפה זה מוצג בברלין? ראיתי את התערוכה לפני כחצי שנה בלונדון, טייט מודרן, שם זה תפס משהו כמו 14 חדרים ובכולם הייתה אותה עוצמה מטורפת שיש בכל העבודות של ריכטר, למרות שהוא קופץ מסגנון לסגנון בקלילות של פרעוש על גב חתולת פח לוהטת.

  2. אהלן דפנה,

     אכן זו תערוכה שהיא שיתוף פעולה של הטייט עם מרכז פומפידו ועם הגלריה הלאומית החדשה שבברלין, שם התערוכה מוצגת.
    על הגלריה (בניין מצוין שבנה מיס וון דה רוהה) כתבתי כאן (לפני איזה שלושה פוסטים) ואכתוב בהמשך (אולי מחר) יותר.