פעם אחת היה איש אחד

פעם אחת היה איש אחד רשע מאוד, אבל קודם הוא היה חזק וגדול ושרירי וכולם פחדו ממנו. אפילו סיפרו עליו שהוא הרג כמה אנשים… סתם ככה כי בא לו…

והאיש הרע הזה מרר את החיים של כל האנשים של העיר הזו איפה שהדבר הזה קרה. וזה באמת קרה. הוא היה מכריח את השכנים שלו להשתחוות לו כשהוא עובר לידם, והכריח את המוכרים בשוק לתת לו תפוחים בחינם וגם גויאבות. הוא אף פעם לא שילם בסופר, וגם אף פעם לא חיכה בתור לגבינות ולחמוצים, וחסר היה שמשהו יגיד לו משהו או יעיר לו שזה לא מנומס, מיד היה חוטף המשהו הזה איזה בומבה בפרצוף.

להגיד שנמאס לכול האנשים בעיר הזו זה לא יהיה שקר. אפילו נמאס מאוד… אבל מה הם יכולים כבר לעשות? האיש הזה לקח להם את הילדים ושלח למלחמה, וגנב להם את השדות ואת הפרדסים, הכריח אותם לשלם לו מסים רק כדי שיהיו לו פרחים יפים על השולחן, ובכול מקום אפילו שלא מתאים, וכולם פחדו ממנו כמו שאתם מפחדים מהראש ממשלה שלכם שיכול מתי שהוא רוצה, סתם ככה כי בא לו, לעשות לכם מלחמה, ולא מעניין אותו ממכם בכלל, ככה גם האיש הרע בעיר הזו היה.

ובאותה עיר היה איש אחד, לא משהו, שנמאס לו במיוחד מהאיש הרע. אז הוא חשב מה לעשות ומה לעשות, בסוף נמאס לו באמת, והוא הרג את האיש הרע. כל האנשים ראו את זה, ומיד נתנו לו הרבה כבוד, וחילקו לו תפוחים בחינם, ואפילו כולם רצו שהוא יתחתן אתם או לפחות עם הבת שלהם. לאט לאט האיש הזה התחיל להשמין מכל האוכל שנתנו לו, ונהיה לו גם כוח, והתחיל לא להיות לו אכפת מאף אחד. אז הוא חשב ככה, אם כולם מכבדים אותי, אז הם צריכים גם להשתחוות כשאני עובר ברחוב, ולמה מה קרה שאני, שכל כך חשוב כאן בעיר הזו, אצטרך בכלל לעמוד בתור למלפפונים? וחסר היה שמשהו יגיד לו משהו או יעיר לו שזה לא מנומס, מיד היה חוטף המשהו הזה איזה בומבה בפרצוף.

להגיד שנמאס לכול האנשים בעיר הזו זה לא יהיה שקר. אפילו נמאס מאוד… אבל מה הם יכולים כבר לעשות? האיש הזה לקח להם בסוף את הילדים ושלח למלחמה, וגנב להם את השדות ואת הפרדסים, הכריח אותם לשלם לו מסים כדי שיהיו לו פרחים יפים על השולחן, ובכול מקום אפילו שלא מתאים, וכולם פחדו ממנו כמו שאתם מפחדים מהראש ממשלה שלכם שיכול מתי שהוא רוצה, סתם ככה כי בא לו, לעשות לכם מלחמה, ולא מעניין אותו ממכם בכלל, ככה גם האיש הרע בעיר הזו היה.

ובאותה עיר היה איש אחד, לא משהו, שנמאס לו במיוחד מהאיש הרע. אז הוא חשב מה לעשות ומה לעשות בסוף נמאס לו באמת והוא הרג את האיש הרע. כול האנשים ראו את זה ומיד נתנו לו הרבה כבוד, וחילקו לו תפוחים בחינם ואפילו כולם רצו שהוא יתחתן אתם או לפחות עם הבת שלהם. לאט לאט האיש הזה התחיל להשמין מכול האוכל שנתנו לו, ונהיה לו גם כוח, והתחיל לא להיות לו אכפת מכול האנשים שסביבו. אז הוא חשב ככה, אם כולם מכבדים אותי אז הם צריכים להשתחוות כשאני עובר ברחוב ולמה מה קרה שאני שכל כך חשוב כאן בעיר אצטרך לעמוד בתור למלפפונים. וחסר היה שמשהו יגיד לו משהו או יעיר לו שזה לא מנומס, מיד היה חוטף המשהו הזה איזה בומבה בפרצוף.

להגיד שנמאס לכול האנשים בעיר הזו זה לא יהיה שקר. אפילו נמאס מאוד…

 

תגובה אחת על הפוסט “פעם אחת היה איש אחד

  1. חולי ידידי, הפנית אל שדות ההיסטוריוסופיה? משום שבזעיר אנפין הדגמת את הסיפור ההיסטורי האנושי; גם את סיפורן של התרבויות הפוליטיות באשר הינן, אגב שפינוזה נתן לזה שם במאמר התיאולוגי המדיני, כנראה בעיקבות הובס ומקיאוולי: הדגים הגדולים אוכלים את הקטנים, זאת אומרת אם היהודים לא תופסים אותם קודם, ומשכנים אותם באמבטיה כהכנה לגפילטע או לחריימה בשבת.
    [אני לא אוכל דגים מגיל חמש בערך, לאחר שסבתא של חבר נופפה לפניי בפגר של דג אמבטיות כזה, ולרגע חששתי שאני הבא בתור ורצתי הביתה].  
    דגים יפנים גדולים באמת, לעומת זאת, נופלים על חרבם בטקס סאפוקו. הדייגים שם לא צריכים לפרוש רשתות שולחים להם הודעות מתי ייערך הטקס הגדול הבא.  זה דגים עם כבוד. לכן הם זוכים להתגלגל (על פי תורת הקבלה) עם אורז בתוך אצה.