אין ספק שהם היו ״מאוד נחמדים״

כשהייתי צעיר, מתישהו פעם, חשבתי שיש שני סוגים של יצירה אמנותית- כזו שפונה לרגש וכזו שפונה לשכל (לאינטלקט). היום, אני כבר לא בטוח בכך, לא בגלל שאני חושב אחרת, אלא בגלל, שלחשוב בגיל שלי- מוציא קולות כמו שנשמעים כששואבים קש שנעוץ בכוס מיץ שהתרוקנה.
בכל אופן כשחשבתי כך, בזמנו, חשבתי שבמוזיקה האחרת בישראל יש ״זרם״ שפונה בעיקר לאינטלקט. יצירות מוזיקליות מעט מורכבות, שמרגשות בעיקר את האינטלקט של הבנאדם. למשל המוזיקה של להקת ״ששת״, שחייתה תקופה קצרה בסוף שנות  השבעים, ופעלה בהנהגתו […]

לגבי התקליט של עמי שביט

לאור אינפורמציה שהעבירה אלי רחל מהתגובות בפוסט הקודם (תודה רחל) ארחיב מעט על התקליט שהזכרתי.
ami_1
כפי שצינתי אין הרבה ברשת על האמן הבינתחומי עמי שביט. הוא נולד ב 1934 וחי ועובד בעין הוד. התקליט הוא התנסות ביצירת מוזיקה אלקטרונית שאופיה מתבסס על תאוריות הקשורות ביצירת גלי אלפא במוחנו, ונקרא לכן In alfa mood. היצירה לא מתוחכמת, או סוערת אלא מרגיעה ומדיטטיבית.
האמן השקיע […]

״אוך הוט אר גגסן״

חזרה לדני בן ישראל.
בזמנו, שנות השישים תחילת שבעים, אם הייתי מסתובב בשכונת העוני הירושלמית שגדלתי בה, והייתי שומע פינק פלוייד, סגול כהה או לד זפלין מאחד החלונות שברחובות, 90 אחוז, שמי שהקשיב לזה, היה בן עדות המזרח. רוב האשכנזים, חשבתי אז, לא שמעו מוזיקה בכלל, והייתי בטוח, שזה בעצם הפער התרבותי…
התרבות העדתית לא הייתה נוכחת, בדרך כלל, במוזיקת הרוק ה״אחרת״ שנוצרה בישראל. האוריינטציה כיוונה לאירופה. כולם ניסו לעשות מוזיקה כמו ששמה עושים. נדיר שהמוזיקה באה עם ״ניחוח אוריינטלי״, אבל אם […]