אין ספק שהם היו ״מאוד נחמדים״

כשהייתי צעיר, מתישהו פעם, חשבתי שיש שני סוגים של יצירה אמנותית- כזו שפונה לרגש וכזו שפונה לשכל (לאינטלקט). היום, אני כבר לא בטוח בכך, לא בגלל שאני חושב אחרת, אלא בגלל, שלחשוב בגיל שלי- מוציא קולות כמו שנשמעים כששואבים קש שנעוץ בכוס מיץ שהתרוקנה.
בכל אופן כשחשבתי כך, בזמנו, חשבתי שבמוזיקה האחרת בישראל יש ״זרם״ שפונה בעיקר לאינטלקט. יצירות מוזיקליות מעט מורכבות, שמרגשות בעיקר את האינטלקט של הבנאדם. למשל המוזיקה של להקת ״ששת״, שחייתה תקופה קצרה בסוף שנות  השבעים, ופעלה בהנהגתו […]

מוזיקה אלקטרונית וגרמניה

בשנות השישים-שבעים עיני היוצרים, בעולם המערבי וגם בישראל, של המוזיקה הקלה היותר כבדה, היו נשואות לאנגליה וארה״ב. ארה״ב הצליחה להצמיח בעיקר יוצרים עצמאיים כמו בוב דילן או ריצ׳רד פרינה ובת זוגתו מימי, אחותה ג׳ון באז או סימון וגרפינקל, אבל גם להקות ששאבו השראה בעיקר ממסורות הבלוז השונות.
אנגליה הייתה אבל ללא ספק המדינה שייצרה להקות, במיוחד בתחום הרוק המתקדם. יס (כן), ג׳נסיס(בראשית), קאמל(גמל), רנסנס(רנסנס), ג׳נטל גיינט(ענק עדין), ועוד…
גם אם לכל להקה צליל משלה, יש הרבה משותף להם. בין השאר הקשר לרוק […]

מוזיקת מעליות

קשה אולי היום להאמין, אבל אני מניח שכל מעריץ או מעריך לד זפלין, אם היו אומרים לו בזמנו, שהמוזיקה שלהם תושמע מתי שהו בעתיד כמוזיקת מעליות, הוא היה אומר: ״אין סיכוי! אפילו לא, אם לפני כן רונלד רייגן יהיה נשיא ארצות הברית״…
היום, הרבה פעמים אני שומע את ״סטרווי טו הבן״ או אפילו קטעים של סגול כהה, שפעם הרעישו עולמות כרעש האולטימטיבי, בוקעים ברחש ולחש מרמקולים זולים במעלית או בחנות הכל בו, כאילו היו מוזיקה רומנטית…
כשנכנסים היום לחנות של מוזיקה משומרת, […]

לא כל יצירה מוזיקלית צריכה להזיז הרים

אני חושב, שלא כל יצירה מוזיקלית צריכה להזיז הרים כמו שיצירה של בטהובן עושה.
לפעמים צריך גם שתהיה מוזיקה כזו, שאפשר לצליליה לעשות ספונג׳ה או במשחק פוקר לרמות את החברה.
באותו הקשר אני גם חושב, שלא כל ציור צריך להיות כמו הפורטרט של ססיליה גלרני, לא עם כל ספר צריכים לחצות אוקיינוס כמו אצל דוסטוייבסקי, ולא כל אדם צריך להיות משה רבנו.
לפעמים בבינוניות יש הרבה קסם, ולפעמים רק עם הבינוניות אפשר בכלל לחיות, מה שקשה להגיד על השלמות.
בשנות השישים תחילת השבעים, היו […]

מסע לבטן הים הדרומי

אריך קסטנר, הסופר האהוב עלי מאוד, שחי בברלין בחצי הראשון של המאה העשרים, וכתב ספרים נפלאים, הן לילדים והן למבוגרים, וגם כמה תסריטים לפי הספרים, סיפר הרבה על מסעות, אמיל הילד נוסע לברלין, האדון טובלר להרים, וכמובן סיפור המסעות האולטימטיבי- המסע לים הדרומי של הילד קונרד, עם דודו רינגלהוט, והסוס על הסקטים נגרו קבלו, או בשמו של הספר ״35 במאי״.
להמשיך לקרוא

״אוך הוט אר גגסן״

חזרה לדני בן ישראל.
בזמנו, שנות השישים תחילת שבעים, אם הייתי מסתובב בשכונת העוני הירושלמית שגדלתי בה, והייתי שומע פינק פלוייד, סגול כהה או לד זפלין מאחד החלונות שברחובות, 90 אחוז, שמי שהקשיב לזה, היה בן עדות המזרח. רוב האשכנזים, חשבתי אז, לא שמעו מוזיקה בכלל, והייתי בטוח, שזה בעצם הפער התרבותי…
התרבות העדתית לא הייתה נוכחת, בדרך כלל, במוזיקת הרוק ה״אחרת״ שנוצרה בישראל. האוריינטציה כיוונה לאירופה. כולם ניסו לעשות מוזיקה כמו ששמה עושים. נדיר שהמוזיקה באה עם ״ניחוח אוריינטלי״, אבל אם […]

טלביזיה עם ב.

 
כשאני מדבר עברית עם אנשים שלא מכירים אותי, הרבה פעמים הם צוחקים, ואומרים שאני מדבר כמו שהיו מדברים לפני שלושים שנים…
וזה אני מניח נכון. העברית שלי קפאה בצורה שלה כשהיגרתי בערך באמצע שנות השמונים… גם באוצר המילים (מה זה ״תובנה״? למה שמים יוד באמא?), וגם בהגייה ובעגה, ואני עדיין כותב כלאמר עם א׳ וטלביזיה עם ב׳, למורת רוחה של תוכנת האיות שבמחשב שלי…
גם מבחינת הידע שלי לגבי מה שקורה במוזיקה הישראלית לא עברתי את תחילת שנות השמונים, וממש אין לי מושג מה […]

התקליטים שלי… 1

thorens_1
גמרתי לשפץ את הפטפון שלי.
על התהליך אפשר לקרוא כאן:
תהליך שיפוץ טורנס טי די 160 מרק 2
לכבוד האירוע נראה לי שאכתוב כמה פוסטים על כמה מהתקליטים שיש לי.

 
אני חובב מוזיקה מושבע (מתכוון לזה) כבר מלן שנים. כשבתקליט עוד היה חור, ואני הייתי צעיר, החזקתי בספריית תקליטים נאה ושמורה, ומידי פעם רכשתי תקליטים, לא בהכרח בשל טיבם המוזיקלי, אבל טיבם האמנותי בין […]